מה שיכל לקרות 1

תמיד הייתי זו שמסתכלת מהצד איך בנים שאני דלוקה עליהם מתחילים עם החברה הכי טובה שלי .
שי היא פשוט מגנט בנים , היה יפה , מוכשרת ופשוט מושלמת .
תמיד הייתי איתה מתי שבנים היו בסביבתה ותמיד הייתי שותקת , למה שתקתי ? אני לא יודעת .
אפשר להגיד שאני ביישנית , אפשר גם להגיד שמכירים אותי אני ממש לא ככה .
אני נראית כמו ילדה טובה ירושלים אבל בתוך תוכי אני כמו אלה שבא להם פשוט להשתגע .
היה מישהו שתמיד הייתי מאוהבת בו הוא בן 17 ואני בת 15 , האמת שאני לא יודעת אם לקרוא לזה מאוהבת או דלוקה כי אף פעם לא דיברתי איתו , רק ראיתי אותו ברחוב פה ושם ( הוא שכן שלי )ושהצצתי בתמונות בפייסבוק או השנה באינסטנגרם , הוא מושלם , אני לא יודעת איך אני יודעת את זה בלי להכיר אותו אבל הוא פשוט מושלם .
תמיד הייתי מסתכלת עליו אם זה פעם אחת זה באוטובוס שהוא ירד ממנו ובדיוק חציתי תכביש , או בפעם שיצאתי ממסעדה וראיתי אותו נכנס , ותמיד ידעתי שזו רק פנטזיה ולמה שהוא ישים עליי .
אז באיזשהו שלב הפסקתי את הפנטזיה שחייתי בה ועברתי הלאה אבל פשוט לא מצאתי אף אחד שבאמת אהבתי .
יום אחד , היה יום שישי בבוקר בשמונה , אבא העיר אותי לצאת עם הכלב שלי רקסי ,
כרגיל בקושי התעוררתי לבשתי טייץ וסתם איזה סווצרט צחצחתי שיניים אפילו לא הסתרקתי ואכלתי ויצאתי .
רקסי קישקש בזנב כהרגלו ויצאנו לטיול , הכל היה בסדר עד שרקסי רצה ללכת לאזור הבית של רן ( מי שהייתי דלוקה עליו ) ולא ממש רציתי . רקסי משך יותר מדי חזק ובגלל שהייתי חצי ישנה הוא ברח.
התחלתי לרוץ אחריו ובסוף הרחוב מישהו עצר אותו בעזרת הרצועה ונתן לי אותו …
אתם בטח יכולים לנחש מי ..

זה היה רן , הוא הושיט את ידו כדי לתת לי את הרצועה של רקסי ואמר : כלב שובב יש לך ״
ואני עניתי :כן חח אני יודעת , תודה ״ והמשכתי לטייל איתו , רן הצטרף אליי זה היה נורא מוזר.
הוא שאל: אז בן כמה הכלב שלך ? ״ עניתי : הוא בן ארבע , שובב ביותר ״
הוא : יש לי גם כלבה קוראים לה צ'יקה , היא גם שובבה לא קטנה אני בטוח שהם יסתדרו ״
אני צחקתי והוא הסתכל עליי בחיוך , ניסיתי שלא להסתכל עליו בחזרה כי ידעתי שאם אסתכל אבלע בתוך העיינים הכחולות שלו .
רן התחיל להגיד : אז איפה את גרה ? אף פעם לא ראיתי אותך ..
אני עניתי : אני גרה פה ברחוב במורד השביל , מה באמת אפעם לא ראית אותי ?״