מה שהם היו רוצים- פרק 5 חלק ב'

º שארלוט º
"שארלוט, את מוכנה?" שאלה אימי מבעד לדלת חדרי. לא האמנתי לזה שאימא שלי קבעה שאית'ן ואימא שלנו יאכלו איתנו את ארוחת שישי מבלי ליידע אותי לפחות יום מראש. רק אחרי שהלכתי להניח את הראש שלי לכמה דקות מפני שהייתי עייפה, היא הואילה בטובה לומר לי. מיד קפצתי להתקלח- לא רציתי להיראות לא במיטבי- ורצתי חזרה לחדרי כדי להתלבש. לבשתי סקיני ג'ינס, גופיית סבא עם הדפס של נמר, ונעלתי נעלי בובה חומות. קלעתי את שיערי לצמה אחת ארוכה והרגשתי מוכנה.
"כן," אמרתי ופתחתי את הדלת. היא הייתה לבושה במשהו אלגנטי, ולא בפיג'מה כרגיל בימי שישי, ואניטה וריינה, אחיותיי הקטנות, לבשו משהו סטנדרטי כאילו הרגע בחרו לעצמן את הבגדים בעיניים עצומות.
בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת, ואימי הלכה לפתוח אותה. אית'ן ואימו נכנסו דרכה ובירכו לשלום את אימי, ואז את אניטה וריינה. כשאית'ן ראה אותי, מרוחקת מכולם, הוא חייך ונתן לי נפנוף קטן. אני מיד השפלתי את עיניי והלכתי לעבר שולחן האוכל. מאז אותו היום שבו הוא נתן לי טרמפ לבית הספר לא דיברנו. למה זה נראה כאילו זה ישתנה עכשיו? אני חושבת שעדיף להישאר מתחת לכוונת של המקובלים בבית הספר כמו קודם.
התיישבנו לשולחן. אימו של אית'ן ואית'ן התיישבו מולי ומול אימי, ואניטה וריינה התיישבו בראשי השולחן. הם התחילו לשוחח על כל דבר אפשרי בזמן שאימי מזגה לכולם את האוכל והתחלנו לאכול.
"אני שמחה שהסכמתם לבוא," אמרה אימי בחביבות. "נחמד לפגוש כאן שכנים חדשים-ישנים שמעולם לא הכרנו."
"שמחנו לבוא," אמרה אימו של אית'ן, קלי. "אני שמח גם שאנחנו קונים את הסוס בהתראה קצרה כל כך."
"שטויות. קנינו כמה סוסים חדשים לשיעורי הרכיבה שאני מעבירה ואין לי בעיה למכור אחד, אם צריך."
"בטח," אמרה קלי ולגמה מן היין שאימי מזגה לכוסותיהן קודם לכן. "התגעגענו מאוד לסוס שלנו ג'ייקוב שהיה לאית'ן בעבר. אבל הוא היה כבר זקן והיינו צריכים בכל מקרה לעבור דירה לעיר, ככה שיצא שהוא נמכר ומאז לא קנינו אחד חדש."
לאית'ן היה סוס בעבר? חשבתי לעצמי. זה למה הוא ניסה להתרברב בידיעותיו על סוסים, כאילו שאני לא יודעת שום דבר על דני או על סוסים בכלל.
אימי הנהנה. "זה בטח היה קשה למכור אותו, לא אית'ן?"
אית'ן משך בכתפיו ואמר, "פחות או יותר. אני לא זוכר את זה ממש." כשהוא אמר זאת הרגשתי שהוא מסתכל עליי. שיחקתי באוכל שבצלחתי וניקרתי ממנו מעט, כמו ציפור כדי להעביר את התחושה המביכה וכדי שאית'ן יפסיק להסתכל עליי וימשיך להסתכל על אימי או על אימו בזמן שהן מקשקשות להן.
הארוחה הרגישה לי ארוכה כמו נצח. אני ואית'ן לא פצינו את פינו וכשסיימנו לאכול, חיכינו לאימי ואניטה שיסיימו לאכול. רק אחר מכן פיניתי את השולחן ושטפתי כלים. זה היה תורי, ושמחתי על כך כי ככה אף אחד לא הפריע לי- ואני מתכוונת לאית'ן. אין לי משהו נגדו- חוץ מזה שהוא חושב שהוא יודע יותר ממני על סוסים- זה פשוט שאני מרגישה לא בנוח לידו, כאילו אני מתחת לזכוכית מגדלת כל הזמן. הוא מתבונן וחוקר, ולא אומר דבר. זה מביך, מבלבל, ומאוד מאוד מסקרן מה הוא חושב.
ניגבתי את ידיי במגבת ליד הכיור וחיפשתי בעיניי את אית'ן. הוא לא ישב בסלון יחד עם כולם. מיד עלה לי רעיון איפה הוא יכול להסתובב. באורוות הסוסים לראות מה קורה עם דני. הרוגז עלה בי ויצאתי החוצה בעקבותיו.
הוא עמד שם, בתוך האורווה, כשהוא רוכן מעל לדלתה של דני ומלטף אותה בחיבה. אם היא הייתה חתלתולה, היא בהחלט הייתה מגרגרת בהנאה.
"מה אתה עושה כאן?" דרשתי לדעת, על אף שידעתי את התשובה. נאמר שזו הייתה שאלה רטורית כדי לפתח איתו שיחה ולהוציא אותו משם כמה שיותר מהר.
הוא לא הסיר את עיניו מדני. "אני רואה שהכל בסדר איתה מאז יום ראשון."
"כן, הכל פשוט מצוין," ניסיתי להסתיר את הצינה שבקולי. זה לא היה מתאים שאתנהג בצורה גועלית עד כדי כך. רק רציתי שילך משם. "עוד משהו?"
"הייתי רוצה שתעשי לי סיור באורווה," אמר בהבזק של חיוך קטן. "אפשר?"
הפניתי את מבטי הצידה כשהעיניים שלו היו נעוצות בי והידקתי את שפתיי. אעשה לו סיור קטן ומהיר ואז הוא יעזוב אותי לנפשי. בכל מקרה הוא ואימו הגיעו לכאן רק כדי לקנות סוס וללכת אז זה לא משנה אם הוא יראה את הסוס שלו עכשיו.
התקדמתי לעברו וסימנתי לו להמשך התאים. הסברתי לו בקצרה על כל דבר- כאילו שהוא לא יודע, אבל נראה הוא התייחס ברצינות ובתמימות לדבריי כדי לעצבן אותי- ואז הגענו אל התא האחרון בו שהה הסוס למכירה. הוא היה סוס יפיפה בצבע שחור נפט, ושני פסים לבנים משני צידי צווארו. מעל לעינו השמאלית ירדה צלקת ארוכה עד למטה, אך שיווה לסוס מראה אצילי.
"וזה הסוס שלך," אמרתי והחוויתי בידי לכיוון התא מבלי להסתכל לתוך התא עצמו או על אית'ן. הרגשתי עקצוצים של פאניקה כשעשיתי זאת מידי פעם, בסיור שעשיתי לאית'ן. רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר.
אית'ן התקרב לסוס וליטף את גשר אפו. "אני מופתע. הוא נראה מדהים." מה, הוא חשב שאנחנו ניתן לו סוס זנוח?
"הכי טוב שאפשר," מלמלתי לעצמי. לפני כשבועיים רכבתי עליו בפעם הראשונה ואמרתי לעצמי שזה אחד הסוסים הטובים ביותר, כמובן מיד אחרי דני. עכשיו אני חושבת אחרת, מפני שדני השתנתה מאז.
"כשאני חושב על זה שוב…" אמר בשקט, מהורהר. "נראה לי שלא יזיק לי סוס, ועוד אחד כזה."
חשבתי שבגלל שבעבר היה לו סוס- לפני שעבר לעיר הגדולה- וכשחזר הוא רצה לקנות אחד חדש. הוא לא באמת רצה סוס?
שאלתי אותו את השאלה. "לא ממש. אני כבר בקטע של לשחק פוטבול ולעשות דברים אחרים מלבד רכיבה על סוסים. אמא שלי התעקשה שנקנה אחד," זו הייתה תשובתו.
"אבל אתה יכול לעשות את שני הדברים יחד," אמרתי, לא מבינה איך הוא יכול לוותר על רכיבה בשביל פוטבול. בעצם, אני לא יכולה לשפוט אותו. אני הזנחתי את הרכיבה לכלום. לא שאין לי הצדקה לכך, אבל בכל אופן.
"קצת ירד לי מסוסים." הוא נרכן אל הסוס השחור ובחן אותו מקרוב. בתא הוא התמזג עם צבע הלילה, וכמעט לא היה אפשר לראותו, אילולא מנורות שבתקרת האורווה. "אבל כשאני רואה את הסוס הזה פתאום יש לי חשק."
בלעתי את רוקי כשהסתכלתי יותר מידי לתוך התא ומיד הסתובבתי לכיוון אחר בשביל לקחת נשימות עמוקות ולהרגיע את עצמי. הכל יהיה בסדר, שארלוט. הכל יהיה בסדר.
"אני אקרא לו סקאר," אמר. יכולתי לשמוע את החיוך בקולו. "את יודעת, כמו סקאר ממלך האריות. גם לו וגם לסקאר הסוס יש כמעט את אותה הצלקת. זה ממש מגניב."
"מאוד," אמרתי. "אני נכנסת פנימה… קר לי. כשתסיים פה כבה את האורות וסגור טוב את הדלתות." כבר לא היה אכפת לי שהוא נמצא שם. הרגשתי ממש לא טוב כשהייתי שם כל כך הרבה זמן. כשנכנסתי הביתה פסעתי במהרה למטבח, שתיתי שלוש כוסות מים והרגעתי את עצמי שוב ושוב עד שזה עזר לי. קינאתי באית'ן לכמה שניות על חוסר הפחד שלו מהסוסים. מיד העפתי את המחשבה הזו מראשי. הבטחתי לעצמי שלא ארכב יותר על שום סוס- לפחות עד הודעה חדשה- וזה מה שאעשה.