מה קורה שאת והארי קיבלתם בטעות אותו חדר במלון פרק 2:)

שמענו את הקריאה הקוראת לנוסעי טיסה 6645 ללונדון, הטיסה שלנו. התחלנו, אני ומשפחתי להתקדם לכיוון היציאה שלנו, שמידי פעם אני מסתובבת אחורה ומנופפת להם. עלינו למטוס והתיישבנו. התחלתי לקרוא את מכתבי הטיסה שלהם ושסיימתי כנראה נרדמתי. ישנתי טוב עד ששמעתי את אמא מנסה להעיר אותי – 'אנג'ל קומי, הגענו ללונדון'.
'גאד, אני חולמת או שבאמת הגענו ללונדון?' שאלתי 'לא לא אחות, הגענו ללונדון!!' עומר צץ לי משום מקום. קמתי לאט לאט וירדנו כולנו מהמטוס, חיכינו שהמזוודות שלנו יגיעו, הוצאנו את המזוודות ויצאנו, לא התעכבנו רגע אחד, כולנו היינו עייפים (תחשבו שהטיסה שלהם הייתה ממש מאוחרת). לקחנו מונית, ויצאנו לכיוון המלון שלנו, כשהגענו ראינו מלא מלא בנות צורחות מסביב למלון, וכל כך הייתי עייפה שלא היה לי כח לברר למה כל ההמולה, בכניסה שאלו אותנו כל כך הרבה שאלות, מאיפה אנחנו, למה באנו, האם הזמנו מקומות לפני.. לא הבנתי מה אלו כל החקירות, אבל שוב, לא עניין אותי כי הייתי עייפה. אחרי כמה דקות בא איתנו מישהו, די נחמד, אני חושבת שהוא היה חתיך, הוא לקח לנו את המזוודות וליווה אותנו לחדרים, אמא ואבא בסוויטה, עומר בסוויטת קטנה ואני בסוויטת קטנה
-עכשיו תדמיינו את זה בהילון איטי
חיכינו שהמעלית תגיע, מכל כיוון ראינו שיש שומרים, לא הבנתי למה יש כל כך הרבה שומרים, אולי הדוכס והדוכסית כאן? . המלון היה מסודר, מתוקתק, לא היו אנשים שהסתובבו סתם. זה היה מוזר.. המעלית הגיעה, סופסוף! נכנסנו אליה, העובד מהמלון לחץ על קומה 17, הקומה האחרונה, בנתיים שמתי ראש על אבא, הוא נתן לי נשיקה על המצח. בקומה שלנו ראינו שהיו מלא מלא שומרים, יותר מכל מה שראינו לאורך כל המלון. אמרתי לעצמי שכבר מחר אני יברר מי נמצא אצלנו בקומה. ככול שהתקרבנו יותר לחדרים שלנו יכולנו להבחין שיש יותר שומרים וגם שהחדרים שלנו היו הכי רחוקים. הגענו קודם לחדר של אמא ואבא, סאם (העובד של המלון), הכניס את המזוודות של אמא ואבא לחדר שלהם, והסביר להם בזריזות כמה דברים על שירות חדרים ומיד הראה לנו איפה זה החדר של עומר, עזר לו להכניס את הדברים שלו, ואח"כ יצא שאני והוא היינו לבד, יופי, נשארתי אחרונה איתו. זירזתי אותו שיראה לי איפה החדר שלי כי אני עייפה, הוא הביא לי את הכרטיס ושאל אותי אם אני צריכה עזרה בלהכניס את הדברים שלי, למרות שאני הבאתי הכי הרבה מבין כולנו, התעקשתי שאני לא צריכה עזרה כי כבר לא היה לי כח לאף אחד. פתחתי את הדלתת בשקט, ושמתי לב שהיה חושך, כל החדר בד"כ משאירים אור דולק בכניסה אם אף אחד לא מתאכסן בחדר. נכנסתי עם הגב לחדר בזמן שאני גוררת את המזוודות ושאר התיקים. התפשטתי בשביל להחליף בגדים ולרגע הייתי בטוחה ששמעתי נשימות, מיד הוצאתי מכנס קצר וחולצה נוחה בשביל לישון, שמתי לב שיש גם בקבוק מים פתוח וכמה חטיפים פתוחים, מרוב שהייתי עייפה לא ייחסתי לזה חשיבות, עליתי לקומה למעלה, איפה שהמיטה ופשוט זרקתי את עצמי על המיטה…..
פתאוםםם…