מה נעשה? זאת אני! – פרק 4

"מה?…למה בחרתם בי לסוכנת חשאי?" שאלתי המומה. "ראינו את כישרונותיך. בכל ימי חיי לו ראיתי אדם שמצליח לגנוב בזריזות ידיים כל כך מהירה כמוך ובחשאיות ברמה גבוהה של מקצוען ועוד יכולות הלחימה שלך גבוהה והאינסטינקטים שלך מרגשים כל תנועה שיכולה לפגוע בך ולהתחמק מימנה " כסנדרה מסבירה "ולכן אנו רוצים שתסכמי להצעתנו" לא ידעתי מה לומר. כדי לי להסכים? או לסרב? רגע אם אני אסרב אני אאלץ לחזור לורוניקה ואלכס , אני לא רוצה לחזור אליהם. "בבקשה , אנחנו כבר שנים מחפשים אנשים כמוך אך אף פעם לא מצאנו. אנחנו זקוקים לך" כסנדרה ממשיכה לבקש "תפסקי להתחנן" אני מבקשת "אני מסכימה" אמרתי. כסנדרה חבקה אותי. זאת הייתה תחושה מוזרה. אף אחד אף פעם לא חיבק אותי. היא התנתקה מימני. "אני מודה לך" אמרה "כעת אתקשר למפקד שלנו על הסכמתך כסוכנת חשאי" אמרה כסנדרה והלך להתקשר למפקד שלה. "אז אני רואה שהסכמת" נשמע קול. הפנטי את מבטי לקול וזה היה ג'ון "ברוכה הבאה למשפחת הסוכנים" אמר "רגע גם אליסון סוכנת חשאי?" שאלתי "היא אומדת להיות סוכנת בגלל שהיא עדיין לא בגיל המתאים להיות סוכנת" ענה "אז איך זה שאלי סוכנת?" שאלתי "כי את כבר יודעת איך להילחם , את זריזה לאפלי ואת טובה בחשאיות" המשיך להסביר.
"רגע אני הסוכנת הכי צעירה?" שאלתי "כן" ענה "ובאיזה גיל מותר להיות סוכן בדרך כלל?" שאלתי "מותר מגיל 17" ענה "ובן כמה אתה?" שאלתי "17 וחצי" ענה. כסנדרה חזרה ואמרה "אני אכין לכם ארוכת ערב אז , ג'ון , אני רוצה שתמשיך לחבוש לטריס את הפצעים , בסדר" שאלה "בסדר אמא" ענה ג'ון. ישבתי על הספה וג'ון יושב על כיסא ממולי וחובש לי את הפצעים. כל כמה שניות אני קולטת את ג'ון מחטיף מבטים אלי ובכל פעם שאני ומסתכלת הוא מפנה את מבטו חזרה לידי הפצועות. החלטתי להתעלם ולחקות שהוא יסיים לחבוש לי את הפצעים. "אני לא מכאיב לך נכון?" שאל ג'ון "לא זה בסדר גם ככה אני לא מרגישה כאב , התרגלתי" אמרתי בפשטות "איך אפשר לא להרגיש כאב?" ג'ון היה מופתע "אני לא יודעת אולי אני התרגלתי לכבל מכות" עניתי "איך כיבלת מכות?" שאל. לא רצתי להגיד לו אני לא רוצה שהוא ירחם עלי אני לא צריכה שירחמו עלי אז שתקתי. ראיתי את ג'ון מחכה לתשובה אבל סירבתי. ראיתי שהוא סיים לחבוש את הפצעים שלי אז ישר כמתי מן הספה ועליתי לחדרי וסגרתי מאחורי את הדלת ונשכבתי על המיטה. לאחר כמה דקות שמעתי דפיקה בדלת "מי זה?" שאלתי "זאת אליסון" אמרה מבעד לדלת "את יכולה להיכנס" אמרתי והיא נכנסה לחדרי. כמתי לתנוחת ישיבה ונתתי לאליסון לשבת על המיטה לידי "אז על מה רצית לדבר איתי?" שאלתי "סתם אני רוצה להיות קצת בחברתך" ענתה. הייתי מופתעת אך לא הראיתי זאת מבחוץ. אף פעם ורוניקה ואלכס לא הסכימו שתהיה לי חברה ולכן לא ידעתי איך זה להרגיש. "אז מה את רוצה לעסות" שאלה אליסון אם חיוך על הפנים "א…אני… אני לא יודעת" עניתי בגמגום. "רוצה שאני יעשה לך סיור בעיר ונקנה בקניון בגדים מחר?" שאלה "מה זה קניון?" שאלתי. בעיר שבה אני גרתי לא היה קניון. "את לא יודעת מה זה קניון" אליסון נראתה מופתעת "קניון זה מקום שאפשר לקנות בו כל מיני דברים לשל בגדים , ספרים , ויש שם גל מסעדות" ענתה "אוקיי" משחתי את המילה ואז נשמע דפיקה בדלת וכסנדרה נכנסה לחדר אם חצי גופה "בואו ארוכת הערב מוכנה" אמרה כסנדרה וירדנו לחדר המטבח. על השולחן היו כל מיני מאכלים בכמויות שאף פעם לא אכלתי. כולם התיישבו ליד השולחן הגדול ואני המשכי לעמוד. "למה את לא יושבת?" שאלה כסנדרה "אני לא רעבה" עניתי "לא את חייבת לאכול את רזה כמו מקל ואנחנו יודעים שהוריך לא נתנו לך לאכול יותר מחצי תפוח" אמרה כסנדרה. וואו היא בדיוק ההפך מאלכס וורוניקה. הם לא נותנים לי לאכול וכסנדרה כן נותנת לי לאכול. אני אצטרך להתרגל לחוקים פה בבית. "בסדר" עניתי והתיישבתי בין ג'ון לאליסון. הייתה צלחת פרות על השיש במטבח אז לקחתי את האפרסק והתחלתי לאכול אותו. "למה את לא אוכלת את האוכל שעל השולחן?" שאל בעלה של כסנדרה "אסור לי לאכול את האוכל הזה , נתנו לי לאכול רק פרי" עניתי , אלכס אמר לי עוד בילדותי שאסור לי לאכול את האוכל ושאני יכולה לאכול רק את הפירות , אם לא אז הוא יכה אותי. "אה נכון שחכתי שלט נתנו לך אוכל נורמלי לאכול חוץ מפירות" אמר לעצמו בקול שכולם שמעו. ראיתי את אליסון וג'ון המומים למשמע אוזניהם "הם לא נתנו לך לאכול אוכל נורמלי?" שאלו ג'ון ואליסון ביחד בו זמנית "לא…הם היו מכים אותי אם הם היו מגלי שאני אוכלת אוכל כמו שהם אוכלים" עניתי בפשטות "אז הגיעה הזמן שתוכלי אוכל נורמלי" אמר ג'ון. אליסון וג'ון העמיסו על הצלחת שלי עוף , אורז , פירה וסלט. "לא נראה לי שאוכל לגמור את האוכל , זה יותר מידי בשבילי" אמרתי "לא! את חייבת לאכול" אמרה כסנדרה וג'ון לכך את הכפית שלי מילה אותו בפירה והכניס אותה לתוך פי ללא ידיעתי. לעסתי את הפירה קצת כועסת שהם מכריחים אותי לאכול. חטפתי מידו של ג'ון את הכפית ואכלתי בעצמי בחתיכות קטנות. כולם כבר סיימו לאכול ורוכנו את הצלחות מחתיכה קטנה של בשר ורק אני הייתי סבאה והצלחת שלי עדיין הייתה מלאה עדיין באוכל. "אני לא יכולה לאכול יותר , זה יותר מידי בשבילי" אמרתי כשהבטן שלי עומדת להתפוצץ בכל רגע. "אבל בקושי אכלת חצי מהצלחת" אמרה אליסון "זה בסדר את תצטרכי להתרגל למנות האוכל הגדולות האלה. אני יודעת שלא אכלת ככה אצל הוריך אז רק היום אני מותרת לך ומרשה לך לא לסיים את האוכל" אמרה כסנדרה. עליתי לחדרי והחלפתי את הבגדים שלי למכנסיים קצרים פשוטים ולגופיה. צחצחתי את שיניי ובפעם הראשונה שאני מסתכלת בבועתי במראה שכל החבלות , החבורות והפצעים שלי נגלים למול עיניי. לא ממש הופתעתי לגלות שיש לי פצעים חמורים הרי אלכס לא ריחם עלי וגם לא ורוניקה. פרמתי את הצמה בשיערי הארוך שהיה יותר ארוך מגופי וסירקתי אותו. היה לי קשה להשתמש במסרק כי לא השתמשתי בו הרבה בבית הקודם שלי אז הלכתי לחדרה של כסנדרה. דפקתי על הדת חדרה והיא נפתחה. כסנדרה עמדה שם "מה קרה את צריכה משהוא?" שאלה "כן , את יכולה לעזור לי לסרק את השיער שלי? אני לא רגילה להשתמש במסרק" הסברתי "ברור , תיכנסי ותישבי על הכיסא" אמרה. ראיתי את בעלה כבר יושן על המיטה הזוגית שלהם. התיישבתי על הכיסא וכסנדרה התחילה לסרק את שיערי. "וואו יש לך שיער כל כך ארוך" אמרה בפליאה. אף אחד לא סם לב כי כשאני עושה צמה אני סמה את חלק השיער בתוך קוקו כך שלא יפריע לי בזמן שאני רצה או גונבת. אחרי שכסנדרה סיימה לסרק לי את השיער אמרתי לה תודה "אה וטריס מחר את תהיי שומרת הראש של בני ולכן מחר תלכי אתו לבית הספר שלו" אמרה כסנדה "לילה טוב" אמרה כסנדרה וצאתי מן חדר השינה והלכתי בחזרה לחדר השינה שלי וישנתי.