מה נעשה? זאת אני! – פרק 1

"טריס! קומי כבר עצלנית!" צעקה עלי אמי תוך כדי שהיא בועטת בי מן הסמיכה שעליה אני יושנת במחסן "קצתי מעצבנת!" צעקתי על ורוניקה והיא נתנה לי סטירה בלחי "איזה ילדה חצופה!"נזפה בי ורוניקה והוסיפה "אנחנו נראה לך מזה אחרי שתחזרי אם 30 דולר" אמרה לי "אבל זה כפול מבדרך כלל" התלוננתי "זה מה שקורה כשמתחצפים" אמרה ולקחה חגורה והצליפה פי בעזרתה ודחפה אותי כמטבח כדי שאכין להם ארוכת בוקר "נו כבר עצלנית איפה הקפה שלי?" נזף בי אלכס וישר רצתי אם הקפה אלכס שישב על הספה בסלון צופה בחדשות שהשדרנית מוסרת בטלוויזיה. "כמה זמן לוקח להכין קפה"נזף בי אלכס וגם הוא סטר לי בלחי אבל אני כבר לפני שנים לא מרגישה את הכאב מרוב שהם סטרו לי הכל יום והכו אותי בכל יום ולכן שום דבר לו יכול להכאיב לי. לבשתי בגדים ערוכים כדי שאף אחד לא יראה את מסריטות ואת החבורות שנוצרו מחפצים שאלכס וורוניקה וכאיבה לי איתם , אני אוספת את שערי הארוך לצמה כדי שלא יציק לי בזמן שאני גונבת ויצאתי מן הבית לשדוד. ראיתי אישה מבוגרת בערך בגיל 40 עונדת תכשיטי זהב ויהלומים אז זה אומר שהיא אישה עשירה מאוד. התקרבתי אליה ולקחתי את ארנקה מכיסה בזריזות כך שהיא לא סמה לב שלקחתי את הארנק ובדרך לקחתי את שעונה מידה.(אמרתי לכם שאני יודעת שגנוב ולכן לא חשדו בי. ישר רצתי לשוק כדי לגנוב לי כמה תפוחים ולאכול ללא ידיעתם של אלכס וורוניקה. אחרי חצי תפוח הייתי סבאה אז העפתי את חצי התפוח. " היי קטנטונת אולי בפעם הבאה תראי לאיפה את זורקת את התפוח!"נשמה קול מאחורי. הסתובבתי למקור הקול ואיתי. זה היה נער גבוה אם שער שחור ומשכפיים על עיניו. לפי צורת מלבוש שלו ידעתי מיד שהוא לא מהעיר הזאת הדיוק כמו האישה ששדדתי אותה כי בעיר הזאת אין עשרים פה זה מקום עני שגונבים בו כדי לשרוד. " לאמא שלך תקרא קטנטונת" אמרתי לו בכעס "חצופה! מי את שתדברי אלי כך ? את יודעת מי אני?" צעק עלי "לא, אני לא יודעתי מי אתה" עניתי זועמת "אני הוא ג'ון נרפר ולך אין זכות לצעוק עלי " צעק עלי הג'ון נרפר הזה "יש לי זכות לצעוק על מי שאני רוצה" אמרתי לא והמשכתי ללכת " היי! קטנטונת תעני כשקוראים לך חצופה!" צעק ג'ון ואני ממשיכה ללכת מתעלמת מימנו. הגעתי הביתה וכשנכנסתי לבית ראיתי את האישה ששדדתי אותה היום ואת אלכס וורוניקה מדברים איתה אם חיוך על הפנים. "או הגעת בדיוק בזמן" אמר אלכס בשמחה. "מה כל כך משמח?" שאלתי "הגברת כאן הגיעה לעירה שלנו כדי לחפש עוזרת ושומרת לבנה והיא הציעה לנו הצעה שאת תהיה העוזרת של בנה ותגורי איתם ובתמורה היא תשלח לנו את המשכורת שלך" אמרה ורוניקה מאושרת. חשבתי על זה אם רוב הזמן לא אהיה בבית הם לא יכו אותי וינזפו בי ואני יגור אצלם ולעולם לא אראה אותם שוב. "ב-בסדר" אמרתי "טריס בואי רגע אני רוצה לדבר איתך" אמר אלכס ונכנסנו לחדר השינה שלו ואל ורוניקה "איפה הכסף?" הוא שאל ונתתי לא את הכסף "זה הארנק של האישה שם" אמרתי לא מזהירה אותו "עכשיו את הולכת איתה ואני לא רוצה לראות אותך יותר" אמר אלכס וסתר לי. יצאתי מן החדר והלכתי לארוז את חפציי "את לא צריכה לארוז את חפצייך אני כבר אקנה לך בגדים" אמרה האישה ומסתבר שהיא די חמודה "אה ושמי הוא כסנדרה. מה שמך?" שאלה כסנדרה "שמי טריס" אמרתי לה "נעים להכירך טריס, אני חושבת שאנחנו שנסתדר טוב ביחד" אמרה כסנדרה.
אני עדיין נשארתי עדישה ומפוכחת. אני וכסנדרה יצאנו מהבית והלכתי מעקבותיה. לפתע איש הערך בן 30 לחייב תפס את תיקה של כסנדרה וניסה לככת אותה. הוא הוציא את הרובה שלו מפני שכסנדרה לה שחררה את התיק שלה וכיוון אותה אלי "תשחררי או שאני יורה בה" איים האיש על כסנדרה. כשהוא איים על כסנדרה הוא לא סם לב שאני לוחכת את הרובה שלו וזורקת אותה רחוק מכיוונינו. האיש התעצבן וניסה להכות אותי אבל התחמקתי הכל התקפה. ראיתי מזווית עיניי שכסנדרה הופתעה לגלות שילדה כמוני יודעת להילחם כך וכשהאיש התחיל להתעייף נתתי לו אגרוף חזק בלסת והוא התעלף. "רוצי לפני שהוא התעורר" אמרתי לכסנדרה. לקחתי את הרובה שהיה שייך לא שמרתי אותו בכיס מכנסיי ואני וכסנדרה רצנו לכיוון המכונית שלה והתחלנו לנסועה. התנשפנו בכבדות. "ממתי את יכולה להילחם כך?" שאלה אותי כסנדרה עדיין מופתעת. "הוריי למדו אותי להגן על עצמי" שיקרתי אני עבריינים בשכונה שהשתתפתי איתם בגנבות והסכימו ללמד אותי להילחם. "אני רוצה שתהיי גם עוזרת של בני וגם שומרת הראש שלו. "אני אשמח" אמרתי זאת כדי לשמח אותה כדי שאם אפשל בעבודתי היא לא תשלח אותי בחזרה לאלכס וורוניקה. הגענו לביתה. ביתה היה גדול בעל ארבע קומות אם ברכה וג'קוזי וחצר גדולה. " בואי אני רוצה שתכירי את בני" אמרה כסנדרה והובילה אותי לשביל ביתה. היא פתחה את הדלת ונכנסנו לסלון. היה נער שישב על הספה אם הגב אלינו "טריס תכירי את ג'ון" אמרה כסנדרה לא האמנתי לא זה לא יכול להיות הנער הזה מהשוק. הנער הסתובב וגליתי שזה היה באמת ג'ון…..