מה נעשה? זאת אני! – הקדמה וסיפור חיים ~ סיפור חדש מכווה שתקראו!!!

קוראים לי טריס, אני בת 16 ועוד מעט 17. יש לי שער ארוך חום וגליל שערוף יותר מגופי ועיניים ירוקות. ני עקשנית ואמיצה שלו פוחדת מכל אחד. עצמית ואחראית ולפעמים חצופה כשאני כועסת. אני גרה בשכונת פשע הגדולה במדינה. אני מאומצת לשני אנשים רעים ואכזרים שמכריחים אותי לנקות לבשל לתפל בעבודות הבית ומה שהכי גרוע הם מכריכים אותי לשדוד חנויות ובנקים לגנוב מאנשים כסף ואוכל. הם אף פעם לא נתנו לי לקרוא להם אמא או אבא רק בשמות הפרטיים שלהם הם גם לא התביישו להגיד לי שאני לא ביתם האמתית שלהם. כל יום אני גונבת מאנשים ושודדת חנויות את כל מה שאני הסיגה עובר אליהם ואני רק הקבלת לחם מקולקל מהחודים שעברו. כשלא הייתי מביאה מספיק כסף לבית הם היו מכים אותי ונוזפים בים ורוב הזמן מקללים אותי. הורי אסרו עלי ללכת לבית הספר מפני שהם טוענים שאני בזבוז של זמן ושאני צריכה להגיד בכלל תודה על זה שהם נותנים לי לגור בביתם ושהם נותנים לי אוכל ושבכלל בזכותם אני חייה אבל לפי דעתי אלא לא חיים. ואתם קולטים בכלל שהם הכריחו אותי לשדוד ולגנוב בגיל 5. כנראה שאתם חושבים שלמשטרה לא החפת אבל כן החפת. המשטרה שולחת סוכנים שיעקבו ויראו את העבריינים ואת הגנבים או את השודדים בפעולה כדי לתפוס אותם ולכלא אותם בתא מאסר. ולמרות זאת אלכס וורוניקה מכריחים אותי לגנוב. בכל השנים האלא אף אחד לא חשד , ידע , הרגיש או ראה אותי גונבת וזה רק הוכיח עד כמה אני זריזה ערמומית ואמיצה.

אף פעם לא חוויתי שמחה וידעתי ששמחה זה דבר טוב ותמיד רצתי לחוות שמחה ומפני שפה בעיר שלנו אין שמחה רק רע.
ואני נאלצת להיות הנערה הרעה כדי לשרוד , מה נעשה? זאת אני!