מה לעשות, החים קשים! – פרק 3
לא ידעתי ממש לאן אני רצה, אבל סמכתי על רגליי שיובילו אותי למקום טוב .
לאחר ריצה ממושכת , עצרתי בפתאומיות , והבטתי סביבי. הרגשתי שאני מחווירה.
בלי לדעת מה אני עושה , נכנסתי לשם בצעדים רועדים והבטתי סביבי. המקום נראה בדיוק אותו דבר , כמו לפני שנתיים. נכנסתי לאחד החדרים וראיתי אישה , היושבת על כיסא מול שולחן עם מראה גדולה. היא ראתה אותי בענייה מהמראה , והסתובבה וכיווצה את ענייה לעברי.
"נועה?" שאלה בחשש, "זאת את ?"
הנהנתי אליה וחייכתי.
"אוי אלוקים.. זאת באמת את!! כמה גדלת!! חזרת לבקר את המורה הזקנה שלך?" אמרה בעודה בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש, וצחקה . צחקתי איתה , אך מיתוך נימוס בלבד.
היא התקרבה אליי בידיים פרושות לחיבוק. התקדמתי אליה וחיבקתי אותה.
"התגעגעתי אלייך.." לחשה כשהיא מלטפת את ראשי..
"איך הבית? אבא ? אמא? " שאלה אותי כשהרחיקה אותי ממנה.
בלעתי את רוקי ואמרתי בקול צרוד במקצת "הכל טוב.. "
"כן? איך אמא? עדיין עובדת במספרה הענקית שלה?" שאלה וחייכה חיוך רחב.
"ל-לא.. היא.. היא נהרגה בתאונת דרכים, לפני שנתיים.. קצת אחריי שעזבתי.." לחשתי אלייה.
היא שמה את 2 ידיה על פיה ובענייה היו הבעות הלם וזעזוע. "אוי , חמודה שלי.." אמרה וחיבקה אותי שוב. "איך אבא מסתדר עם כל זה ? את עוזרת ?"
"כן.. הכל טוב.. , " אמרתי ואילצתי את עצמי לחייך .
" טוב תקשיבי, עוד מעט יש לי שיעור , אז את צריכה ללכת. מצטערת מותק.. תבואי לבקר בקרוב!" אמרה והלכה אל אולם האימונים.
פניתי ללכת אך קפאתי במקומי כשנזכרתי מה קרה לי בפעם האחרונה שיצאתי מפה.
בצעדים כושלים יצאתי אל הרחוב , והבטתי בשלט הגדול שהיה מעל דלת הכניסה –
"סטודיו לאומנויות המחול " . כעת הוא היה ורדרד. פעם היה לו צבע אדום בוהק..
הסתובבתי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה אך נעצרתי (שוב..) . ראיתי חבורה של 3 נערים , קצת יותר גדולים ממני , שהתקרבו אליי. טוב לא אליי, אלא לכיוון שלי. נלחצתי.
הסתובבתי לצד השני ורצתי לבצפר בדרך הארוכה יותר, והמעייפת יותר, לא שמה על הנהגים שצופרים לי , ולא על זה שיורד גשם סוער. העיקר להגיע לבצפר. הבית זה לא מקום בטוח.
כבר לא .
אבל הבצפר כן. שם אני יכולה להיות עם החברות שלי , ולא משנה כמה מרבצים לי (אחמ' אחמ' רייצ'ל וקרייג אחמ'), וכמה לא שמים עליי שם, כי העיקר שאני 'מוגנת ' שם.
כן , זה נישמע קיטשי ומגוחך אבל זה נכון.
הכל עדיף מלהיאנס שוב.
-המשך יבוא..-
תגובות (12)
אאאאעאעעעעעאעאעאעאעאע!!!!!! ראשוונה!!! עולה לקרוא..
ככןןןן!!!!! מתחת!!!!!! חוווצפנית שכמוך….
מדהיים!!!! אני חולה עלל הסיפור שלך אבל יש לי העררה קטנה, את כותתבת 'בצפר' ואמוריים לכתוב 'בית ספר'….אני סבבה עם כתיבה כזאאת ברגיל, אבל לא שזה כתוב בסיפור, סוריי…..
אהבתי מאוד מאוד!!!
ולה על הסיפור הזה.
וגם………………וגם אני חולה על נייל:)
תמשיכי:):):)
מה זאת אומרת להאנס שוב ?!
מה קרה לה , זה אבא שלה ?!
תמישכיי ♥
בפרק הבא אני יסביר מה קרה בפרק הזה… וחסויה, אני יודעת שלא כותבים בצפר ככה , אבל אני *תמיד* שוחכת לכתוב את זה כמו שצריך!!! אבל בפרקים הבאים אני אכתוב את זה נורמאלי.. תודה על ההערה!!
היי ליאן אהבתי ומקווה שתמשיכי מהר מבלי להעליב אותך אני אתקן לך 2 שגיאות כתיב אבל אל תעלבי פליזזזזזז: אומרים: "אני אסביר" אומרים "תמיד שוכחת" שבת שלום ממני בקי♥♥
חזק בטירוף!!!!
אבל קצר!!!
מאוד!!!
אחממ אחממ!!!
מעולה ביותר!!! יאללה תחזרי ותמשיכי!!! :)
בקי , אני יודעת , אבל פשוט כתבתי את זה מהטלפון של בת דודה שלי כי לא הייתי בבית..
ובקשר לשוחכת .. אני תמיד מתבלבלת איך כותבים את זה ..חח
אה ואני לא אוכל להמשיך בימים הקרובים כי אני צריכה לנקות ולסדר את החדר שלי לצביעה, כי אנחנו עוברים דירה בקרוב… (חרא..) אבל אני אנסה!
דיי תמשיכי תמשיכי תמשכיי אוהבות את הסיפור שלך אוהבות אוהבות מאוד ..
ואת צודקת החיים קשים אבל ממשיכים להתגבר על כל המיכשולים …
אוהבות אוראל וויקי <3
אני מתה על הסיפור הזה, תמשיכי…
אני לא מאמנה איך פספסתי את הפרק הזה!!
~מבטמופתעומבוהל~
ואואייי… מסכנה….
טוב, אני הולכת לקרוא את הפרק החדש!!