מה לעשות, החיים קשים! – פרק 5

טוב . דבר ראשון – זה פרק ארוך לדעתי .
(8 דפי word בערך..).
דבר שני- השקעתי הרבה בפרק הזה אז.. כמה תגובות לא יזיקו .. :)
דבר שלישי – אני לא זוכרת מה כתבתי ממש בפרק הזה כי כתבתי אותו לפני שבועיים בערך, ולא הסתכלתי עליו עוד פעם..(אבל אני *כן* זוכרת שהשקעתי בו … :))
דבר רביעי- הפרק הזה קצת (הרבה) מוזר, וקיצרתי דברים פה, ואני ממש מצטערת על זה , אבל פשוט רציתי להגיע כבר למה שרציתי .. וסורי עצום אם הפרק ישעמם אתכן..
ויש לי קצת לחץ בזמן האחרון , וכנראה זה ישפיע גם על הסיפור שלי.
אז…זהו. תהנו!!!! ואל תשכחו להגיב ! ;) אה ויש לי הרגשה שהתבלבלתי בחלק מהמילים והחסרתי אותיות ובמקום לכתוב –"אני " , כתבתי "אי " או במקום לכתוב "את " , כתבתי "תא" .. נסו להבין!!
**********************
הסבתי את מבטי ממנו אל הרצפה ואמרתי בקול חלוש ומגמגם "אני.. אני אהה.. אני חושבת שאתה צריך ללכת..מצטערת.." לא ידעתי למה אמרתי את זה , כנראה כי לא יכולתי לשאת את השתיקה המביכה והמעצבנת הזאת יותר..
עכשיו הבטתי בעניו הכחולות וראיתי עצב בפניו. הוא פנה ללכת כששמעתי צחקוקים מוכרים מהמסדרון , ו4 חברותיי נכנסו לחדר , שלובות ידיים וצוחקות בדביליות. הן השתתקו כשראו את טום ואותי שותקים , וטום הלך בלי לומר ביי אפילו.
"היי , מה קורה? " שאלה אותי רוז ונשמעה קצת מוזר.
"זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותכן.. "מלמלתי וראיתי שכולן התנודדו כמו מסטוליות עם חיוך מפגר על השפתיים , חוץ מסידני.
"ניראה לי שהן שתו בטעות את הוויסקי של אבא של רוז במקום מים.. " מלמלה והביטה בי עם חיוך קטן.
"את לא שתית? שנייה, כמה הן שתו?" שאלתי אותה.
"אני לא שתיתי, וכמו שאת שומעת הגרון שלי לא מתפקד מי יודע מה, כי לא שתיתי מהבוקר!! יש פה מים במקרה..?" אמרה לי סיד והצבעתי על כוס המים שליד המיטה שלי. היא באמת נשמעה קצת צרודה..
"וואי.. זה עשה את העבודה.. " אמרה ונאנחה. " אה, והן שתו בקבוק של חצי ליטר כל אחת בערך.. חשבו שזה מים, הסתומות האלה.." אמרה וגיחכה כשהביטה בהן שוב.
היא הושיבה את כולן על כמה כיסאות שהיו במסדרון ונתנה להן לשתות מים.
"טוב , אז דברי. מה טום עשה פה ולמה התעלפת?" אמרה כשהתיישבה על המיטה .
"רגע, ספרי מה קרה לי אחרי שהתעלפתי. "
"אוקיי.. אז בדיוק אני וקייט רצינו ללכת לקרוא לך ולהגיד לך שיש קינוח מזה טעים, כי הוא היה כזה עם שוקולד למטה, ותותים, ובלמעלה קצפת ומי שרצה יכל לקחת עם שוקולד מגורר למעל- – "
"וואוו!! סיד! עברת נושא!! היינו במה שקרה אחריי שיצאתן מהקפיטריה !!" הזכרתי לה .
"אה? אה כן. אז יצאנו מהקפיטריה , וראינו את טום מחוץ אחת הכיתות קורא לנו, ואמר שהתעלפת , ואז אמבולנס הגיע , וטום הלך איתך לבי"ח , ואמרו שכנראה הייתה לך התמוטטות, מה שמביא אותי לשאלה – למה התמוטטת? "
"אהה.. לא יודעת.. אני לא זוכרת.. תשאלי אולי את טום. הוא היה כשזה קרה.." שיקרתי והבטתי בסיד. היא הסתכלה עליי במבט בוחן . "טום אמר שהוא לא יודע ושאני אשאל אותך. ואת אומרת שאת לא יודעת ושאני אלך לשאול את טום. אתם מסתירים משהו." קבעה וחייכה לפתע בערמומיות.
"ו…הוא אמר שהייתם לבד ודיברתם.. על מה דיברתם?" שאלה ומשכה את המילה האחרונה .
"אני לא זוכרת מה קרה! אני זוכרת שהעתקתי את מה שכתוב מהלוח, בשיעור היסטוריה, ושיצאתי מהשיעור בהפסקה אל הקפיטריה ו.. וזהו." אמרתי והפעם לא הסתכלתי עלייה . היא המשיכה לבחון אותי בערמומיות , כדי לבדוק אם אני משקרת.
לין פתאום קפצה ואמרה משהו שנשמע ברוסית.
"כן אני יודעת לין.. אבל למה היא עושה את זה ..?" אמרה סיד ופנתה עכשיו אל לין.
הן שמעו הכל?! מה , כששיכורים , לא אמורים *לא* להבין מה קורה סביבך?! אוף..
"שנייה, הבנת בכל מה היא אמרה?!" שאלתי מופתעת.
"כן.. היא אמרה שאת משקרת. ואני מסכימה איתה. אבל למה את לא אומרת את האמת? טוב לא משנה.. אי לא רוצה לחפור כמו רוז.."
"היי! " קראה רוז ונעמדה פתאום. "אני לא חופרת! אני קודחת! " וצחקקה במסטוליות , וקייט ולין הצטרפו אליה. אני ולין גלגלנו את עניינו וחייכנו .
"טוב, אני יביא לך את השיעורים בערב כבר.. אני צריכה לשלוח אותן הביתה" אמרה סיד והביטה במסטולות שישבו כעת אחת על השנייה והתפקעו מצחוק.
"ביי!" אמרה וגררה אותן אחריה אל המסדרון. "היי!! קייט , שלא תעזי להקיא פה!! " שמעתי את סיד אומרת בכעס .
חייכתי לעצמי וכתבתי לטום ב sms שאנחנו צריכים לדבר.
תוך שנייה הוא נכנס לחדר והתיישב על הכיסא שרוז ישבה בו והתקרב אל המיטה שלי.
"וואוו. זה היה מהיר. שנייה , הקשבת לשיחה שלנו?!" שאלתי במעט זעזוע.
"אהה.. אפשר להגיד.. ואני חייב לומר , שאם ככה הולכות כל השיחות שלכן אני כבר לא רוצה להכיר אותך .." אמר והוציא 2 כיסאות , בשביל האחות שהציצה מהמסדרון וביקשה ממנו. הוא התיישב בחזרה במקום , ואמרתי במבוכה קלה. "אהה.. דבר ראשון , למה לא אמרת לסיד את מה שבאמת קרה? "
היה על פניו מבט מבולבל מעט "סיד? מי זאת סיד? את מתכוונת לזאת על השיער הבלונדיני והעניים הכחולות שמסביבן יש הרבה עיפרון שחור ? את יודעת שחבר שלי אוהב אותה..?"
"כן. זאתי סיד.. ואיזה חבר?"
"מייקל, מ –י' 5 .."
"יופי. כי גם היא אוהבת אותו.. " אמרתי וצחקקתי
היה שקט לעמה שניות ואז הוא שאל : "אתן כל הזמן ככה? שיכורות? כי אם כן.. אני לא בטוח שאני רוצה להיות איתך כבר.." אמר וחייכתי .
"לא.. זה לא קרה לנו אף פעם עד עכשיו.. אני במילא לא שותה אז- -" עצרתי את עצמי ורק עכשיו שמתי לב למה שהוא אמר מקודם.
" שנייה , מה אמרת? שאתה כבר לא בטוח שאתה רוצה להיות איתי ? "
הוא הסתכל עליי ושתק.
"למה, לפני זה היית בטוח? "
"לא ממש.. אבל אחרי מה שקרה כשהיינו בכיתה הזאת אחרי שיצאת מהקפיטריה , הבנתי שכן." ענה בלחש.
"הבנת שכן מה? " שאלתי, מבולבלת מעט ממה שהוא אומר.
"הבנתי שאני רוצה להיות איתך. " ענה בקול רם יותר והביט בי בעניו הכחולות.
"אני.." התחלתי להגיד אבל נעצרתי .
"למה נישקת אותי בחזרה ?" שאל אותי בשקט והמשך להביט בי.
"כי.. אני.. אהה.. " גמגמתי ונאנחתי.
הייתה עוד שתיקה ואחריה מלמלתי משהו שהוא לא הבין.
"מה? מה אמרת? " אמר והתקרב אליי יותר , כדי שיוכל לשמוע מה אמרתי.
"כי אני …………." . אמרתי את המילים הראשונות בקול , ואחר כך את השאר בלחש.
"מה? נועה , תדברי חזק יותר..!" אמר טום והרים את ראשי המושפל אליו, כך שהייתי חייבת להביט בעניו המהפנטות.
"אני.. אני.. " התחלתי להגיד ואז נשמתי עמוק ואמרתי בקול רם
"אני אוהבת אותך .טוב?! " והפנתי את עניי אל החלון. מאיפה יש לי את האומץ הזה להגיד לו את זה?!
"וואי.. נועה.. " התחיל להגיד , ושמע כאילו הוא מאיים עליי או הולך להרביץ לי או לעשות לי משהו נוראי.
"יש לך מזל גדול . גדול!" המשיך, והתקרב אליי , כשראשי עדין בכפות ידיו.
"תסתכלי עליי. "אמר לי בקול חלוש . הבטתי בו והוא אמר " יש לך מזל גדול . את יודעת למה?"
הנדתי את ראשי , כשהוא *עדיין* בין כפות ידיו. הוא התקרב עוד .
" כי גם אני אוהב אותך. " ולאחר מכן הרגשתי את שפתיו על שפתיי.
"מה.. מה אמרת?" שאלתי בפליאה אחרי שהוא התנתק ממני.
"אמרתי שאני אוהב אותך נועה " וליטף את צווארי בעדינות .
"בטוח..?" שאלתי ומיד התחרטתי על זה . מה זאת השאלה הדפוקה הזאת לעזאזל?!
הוא חייך. "בטוח ". ונישק אותי שוב. רק שהפעם גם אני נישקתי אותו בחזרה.
התרחקנו קצת והבטתי בעיניו , והוא בשלי.
"אתה לא הולך לספר למישהו על ה.. על היומן שלי נכון..? " שאלתי בעדינות כשהוא קם ללכת.
הוא הסתובב אליי וחייך. "ברור שלא." ובמילים אלה יצא מהחדר.
לאחר כמה דקות , נכנסה אחות לחדר ואמרה שאני יכולה ללכת ושאבא שלי מחכה לי למטה.
נחרדתי , אך התארגנתי וירדתי אל הכניסה, וראיתי בחוץ את אבא שלי במכונית, קורא עיתון.
נכנסתי ולא החלפנו מילה עד שהגענו הביתה. שניה לפני שנכנסתי לחדר שלי , הוא קרא אליי מהסלון " אה, ויש לי הפתעה בשבילך! אני יספר לך אותה עוד שבועיים!" וצחק צחוק מרושע.
קפאתי במקומי והתארגנתי לשינה באיטיות, חושבת מה יכולה להיות ההפתעה.
נרדמתי בחצות, והתעוררתי מאוחר בבוקר. רצתי לבית ספר, כי ידעתי שאיחרתי כבר את האוטובוס, והגעתי רגע לפניי המורה .
התיישבתי במקומי במהירות והתחיל השיעור. במהלכו , טום שלח לי פתק ואמר לי שאנחנו צריכים לדבר. ידעתי! פשוט ידעתי! הוא רוצה להגיד לי שהוא לא מרגיש אליי כלום חוץ מתיעוב ושנאה ושהוא היה על סמים כשהנשקות האלה קרו. אוף.. אני לא יודעת למה ציפיתי למשהו אחר בכלל..
בהפסקה , הוא הלך איתי לחצר , ואמר לי שהוא נפרד מרייצ'ל.
"אז…?" שאלתי אותו, לא מבינה למה הוא מספר לי את זה.
"אז אנחנו יכולים להיות חברים עכשיו , בלי שיפריעו לנו.." אמר וחייך.
"אההה..! הבנתי.."אמרתי בקול של מפגרת והוא צחק.
הוא רכן אליי ונישק אותי נשיקה אוהבת. כמה ילדים ששהו בחוץ באותו זמן , הביטו בנו בעניים ושאלו אם אנחנו חברים . ענינו להם שכן והם מיד רצו לספר לחברים שלהם שהחברה של המקובל של שכבת י' , זאת אחת הפריקיות.
למחרת , כבר כל הבית ספר ידע שאנחנו חברים. לקחו לי כמה ימים להתרגל לזה..
יצאנו בערב , רק אני והוא , לסרט כלשהוא. לא שמתי לב איזה סרט , כי הייתי עסוקה בלשים את ראשי על כתפו ולחייך כשהוא ליטף את ראשי, ולנשק אותו בשקט , כדי לא להפריע לשאר הצופים המעטים שצפו בסרט.
כך עברו השבועיים הבאים, ביציאות משותפות עם קייט, רוז, לין וסיד, ובני זוגן , נשיקות חיבוקים והחזקות ידיים בפומבי, והכל , בלי שמישהו (אהמ' אהמ' רייצ'ל אהמ' ..) יפריע לנו.ובכל הזמן הזה , אבא שלי לא הכה אותי, אפילו לא פעם אחת.
כן, וחברות שלי גם מצאו בני זוג לאחר שהבנים ראו שטום יוצא עם פריקית, אז הם החליטו גם לנסות. והצליחו. כל אחת זכתה באהוב ליבה.
יום אחד(לילה אחד ליתר דיוק..) , חזרתי הביתה לאחר בילוי משותף עם חברותיי , ואבי ישב בסלון וקרא עיתון. כשנכנסתי , הוא קיפל אותו והניח אותו על השולחן.
"נועה'לה חמודה שלי, " התחיל להגיד ונלחצתי.
הוא אף פעם לא קורא לי נועה'לה . אף פעם. ואני לא חמודה שלו! ז'תומרת.. אני חמודה , אבל לא שלו. בכל מקרה, הוא המשיך לדבר עם חיוך מרושע על הפנים המכוערות שלו.
"שמת לב שבמשך השבועיים האחרונים לא עשיתי את מה שאני רוצה? אז מחר תהייה לך הפתעה. את זוכרת את מה שדיברתי עליו לאחר שיצאת מבית החולים? אז מחר תקבלי את ההפתעה הזאת שלך. תתכונני. "אמר וצחק צחוק מרושע. הוא פתח את העיתון והמשיך לקרוא. הלכתי לחדרי באיטיות, חושבת מה יכולה להיות ההפתעה שעלייה הוא דיבר. התקלחתי והתארגנתי באיטיות , והלכתי לישון בחצות .
הגעתי לבית ספר ישנונית מעט , אך לא הראיתי זאת . מבחוץ הייתי מלאת מרץ וחייכנית , כמו תמיד, אך מבפנים הייתי עייפה ומלאת מחשבות מוזרות ונוראיות על ההפתעה של אבי. כשנכנסתי לכיתה, קיבלתי נשיקה מטום , וכמה חיוכים מילדים שהתחילו להיות נחמדים אליי .

במהלך השיעורים לא הקשבתי ממש . כשהוצאתי את הדברים שלי מהלוקר , מייקל , החבר של סיד, אמר לי שיש לי חיוך עצוב היום. לא אמרתי כלום. גם חברות שאלו אותי מה קרה , ועניתי להן שאני לא יודעת מה על מה הן מדברות.
"היי, מה קורה איתך היום? את לא אוכלת ומאוד שקטה .. זה קצת מתחיל להפחיד אותי.. את בסדר? עשיתי משהו?" שאל טום כשהיינו בקפיטרייה. השפלתי את מבטי אל צלחתי הגדושה באוכל שלא נגעתי בה כלל. "אני בסדר. אין לי תיאבון ממש. לא עשית כלום. באמת. " אמרתי לו .
"את לא בסדר. משהו- " התחיל להגיד.
"אני אהיה בסדר אחר הצהריים. באמת . נדבר אחרי שאגיע הביתה." אמרתי לו.
"זה.. זה קשור ל-" התחיל לשאול בחשש וקטעתי אותו במהירות. " לא לא , מה פתאום?. " עניתי לו.
הוא דיבר על אבא שלי.
טום הסתכל עליי במבט של אני-יודע-שאת-משקרת.
נאנחתי. "אוקי זה כן. אבל זה לא מה שאתה חושב שזה. "
הוא חייך ונישק לי את הלחי. חייכתי חיוך עצוב מעט והלכתי לכיתה, לפני שנגמרה ההפסקה.
התיישבתי על הכיסא שלי ושמתי רגליים על השולחן. הבטתי בכיתה הריקה ועלו לי מחשבות על ההפתעה של אבי.
אולי הוא רוצה להכות אותי כמו שלא עשה בחיים?
אולי הוא מתחתן עם מישהי מרושעת?
אולי הוא לא האבא האמיתי שלי בעצם? (הלוואי..)
אולי זאת באמת הפתעה טובה .. לא.. זה לא.
בדיוק כשרציתי לחשוב על עוד אפשרויות להפתעה, הטלפון שלי רטט בכיסי.
עניתי. זה היה אבא שלי. כך התנהלה השיחה :
אבא : "היי נועה, אני רוצה לספר לך עכשיו על ההפתעה. תבואי עכשיו הביתה . הודעתי להנהלה שיש לך סידורים עם המשפחה ואת משוחררת. את רק צריכה להודיע להם שאת הולכת."
אני :" מה?! עכשיו?! אני באמצע יום לימודים! זה כל כך חשוב?!"
אבא : "כן. "
אני : "מה כן? אוף , נו אבא..! זה לא יכול לחכות קצת ? "
אבא : "לא. מצטער. ואת תוכלי להמשיך ללמוד מחר. בואי עכשיו . מהר." עלק מצטער.
אני : "למה מהר? מה ייקרה אם אני לא אמהר?"
אבא : "אני אעשה את מה שרציתי לעשות במשך השבועיים האלה" (צוחק צחוק מרושע)
אני : "טוב אני באה ."
ניתקתי , לקחתי את דבריי וירדתי למזכירות. המזכירה ישבה מאחורי השולחן שלה ואמרה לי שהיא חיכתה לי . חתמתי על איזה משהו שאומר שבאמת הלכתי , ולקחתי אוטובוס הביתה.
כשהגעתי, אבא שלי ישב ליד השולחן העגול והקטן שלנו, ושתה קפה.
"הו, נועה. הגעת באמת מהר.." אמר וצחק . איפה הקטע המצחיק ..?
"כן. הגעתי. " אמרתי והתיישבתי מולו.
"טוב . תקשיבי. " התחיל להגיד. "אני שולח אותך לפנימייה . "
"מה?!" צרחתי, ונעמדתי באחת , ובדרך הפלתי את הכיסא ברעש גדול.
"דבר ראשון – תרימי את הכיסא, " הרמתי.
"דבר שני – כן. זה באי גדול , וזאת פנימייה יוקרתית של עשירים. את תגורי בסוג של צימר יוקרתי , עם עוד 4 בנות יוקרתיות, ותלמדי דברים יוקרתיים. " אמר וצחק. "סתם . את תלמדי דברים רגילים. את תצטרכי ללבוש תלבושת בכל יום לימודים, ויש שם גם בריכת שחייה ענקית, ולומדים שם רק 200 תלמידים. וזה קצת. כך שיהיה לך קל להתחבר שם עם ילדים. "
בטח. קל כמו שהיה כאן? בטח..
"או-קיי.. מתי אני עוברת ..? ואיך אני יגיע לשם?!" שאלתי.
"את עוברת עוד חודש , ואת תגיעי לשם בספינה עם עוד 15 תלמידים. את תקחי את כל הדברים שלך ב3 מזוודות גדולות , ותלמדי שם במשך שנה בערך. אולי יותר. "
"ספינה?! רק בשביל 15 ילדים?!"
"לא. ספינה בשביל עוד דברים שמובילים לאי . " הוא עשה הפסקה קצה ואז אמר. "הכל מובן?"
הנהנתי וקמתי. "רגע, למה רק עכשיו אתה מספר לי את זה עכשיו?"
"כי רק עכשיו רשמו אותך לשם."
"ומאיפה יש לך את הכסף?"
"דודה סטייסי. " ענה בפשטות.
הנהנתי באיטיות והלכתי אל חדרי .
למחרת סיפרתי לחברים שלי (חברות וחברים) שאני עוברת. הם היו מאוד עצובים , ובמשך החודש בילינו כמו משוגעים . הלכנו לים לבריכה , ללונה פארק, לסרטים , ולכל מיני מקומות אדירים שכיף בהם. כעבור חודש, ארזתי את דבריי ב2 מזוודות בינוניות בצבע אדום, על גלגלים, ובתיק גב קטן ואפור. 'נפרדתי' מהחדר ומהבית ומכל החברים , שבאו איתי לנמל (החברים , לא החדר והבית) , ונפרדתי מטום בנשיקה ארוכה ובחיבוק חם . "אני אתקשר אלייך כל יום. " אמרתי לו. "וגם אליכן" אמרתי לקייט לין סיד ורוז. הן הנהנו וחיבקו אותי שוב. דמעות היו בעיני וגם בעיניי כולם כמעט .
הם הלכו , ובאתי לעלות לספינה. אבא שלי תפס אותי בזרועי ואמר לי . "שלא תעיזי לעשות משהו שתתחרטי עליו . ברור?" אמר לי בקול מאיים. הנהנתי והוא נתן לי תפיחה על הגב. 'כאילו שאני הבן שלו'. חשבתי לעצמי..
עליתי לספינה , וראיתי נער בגילי בערך , שהביט בכל המחזה הזה. עליתי והמשכתי ללכת בלי לשים לב אליו יותר מדי. שמתי את הדברים שלי במקום עם כל המזוודות וישבתי על דלי הפוך וטמנתי את ראי בכפות ידיי.
"היי, קוראים לך נועה?" שמעתי קול אומר ליידי.
הרמתי את ראשי וראיתי את הנער שהביט בי ובאבא שלי מקודם. הוא היה גבוה , שיער שחור , כמו של טום, ועניים אפורות מדהימות, שהרגשתי שאני מתהפנטת, ושוקעת לתוכן, ו- 'נועה! מה קורה לך?!' אמרתי לעצמי בלב, 'הרגע ראית אותו לראשונה ואת כבר מתהפנת אליו?!'
"את נועה?" הוא שאל שוב.
"הא? כן. אני נועה." עניתי (סוף סוף.)
"אז חברים שלך קוראים לך מלמטה." אמר וחייך .
קמתי והלכתי לעבר המעקה, ובאמת ראיתי את כל החברים והחברות שלי שנפרדתי מהם לפני רגע קצר, שניפנפו לי לשלום .
חייכתי וניפנפתי אליהם בחזרה. הספינה החלה לנוע , וכעבור כמה רגעים (ארוכים מעט) , הם נעלמו מעניי, וכך גם הנמל .
"את בסדר?" שמעתי את אותו נער שואל .
"כן .." עניתי בחולמניות והנחתי את זרועותיי על המעקה , והנחתי את ראשי עליהן.
"אוקיי.." אמר באיטיות וצחקק . שמעתי צעדים והוא ירד למטה, אל שאר הילדים.
ירדתי גם אני למטה, והתיישבתי על איזה כיסא-נוח שהיה שם , ונרדמתי תוך שניות . כעבור זמן מה , התעוררתי ועליתי למעלה. ראיתי את כל הילדים הנוספים שבאו, מצביעים לעבר האופק וצועקים בהתפעלות ובשמחה.
התקרבתי וראית את מה שהם ראו :
אי ענקי, עם מפרץ אחד גדול, ומבנה גדול עם 3 קומות (כך זה נראה לפחות) בצבע חום בהיר, ועם כמה עצי דקל מסביבו, והמון בקתות קטנות מעץ, במרחק מה משם ובאמצע המבנה הגדול והבקתות, הייתה בריכה ענקית. האי היה מוקף מי אוקיינוס מדהימים ותכולים , ועל החוף היו עצי דקל.
מקום מושלם. גן עדן
כך זה נראה לפחות..