מה לעשות, החיים קשים! – פרק 4

הגעתי לבית ספר רטובה ורועדת , והוצאתי מהלוקר שלי שקית עם בגדים להחלפה, ששמתי שם למקרה חירום.
לאחר שהתלבשתי, נכנסתי לשיעור היסטוריה , והמורה הפסיקה לכתוב משהו על הלוח ולהסביר , ושאלה אותי למה איחרתי .
"כי… כי… אמממ…" גמגמתי וניסיתי לחשוב על תשובה מספקת .
"טוב , לא משנה, תפתחי מחברת ותתחילי לכתוב את הרשום על הלוח." אחרה והמשיכה לדבר אל שאר ילדי הכיתה.
התיישבתי במקומי,והתחלתי להעתיק מהלוח, כשהילד שישב לידי העביר לי פתק באדישות .
פתחתי אותו , והיה כתוב שם
' לאן רצת? איפה היית? ' , ובלמטה , היה כתוב ' טום ' . סגרתי את כף ידי על הפתק בכעס כך שהוא התקמט , ותלשתי חתיכה של דף מהמחברת שלי וכתבתי לו –
' מה זה משנה לאן רצתי ואיפה הייתי? ' וזרקתי את הפתק על טום, שישב שורה מאחוריי, כשהמורה הסתובבה אל הלוח.
הוא פגע לו בראש , והוא הביט בפתק המכווצ'ץ' , ואחר כך עליי, ופתח אותו כשראה את חיוכי המשועשע.
הוא כתב משהו וזרק אותו עליי בחזרה , רק כשזה (הפתק) פגע ליד הכיסא שלי, ולא בי. גיחכתי וקראתי את הפתק
'טוב לא משנה באמת.. תישארי בסוף השיעור בכיתה לרגע, אני צריך להגיד לך משהו ' . באתי לכתוב לו תגובה אך קפאתי כשנזכרתי מה רייצ'ל וקרייג עשו לי היום בבוקר. בגללו.
הבטתי בטום בכעס , וראיתי שהוא הסתכל עליי והמבט על פניו השתנה מחיוך , לבלבול.
כתבתי בכעס על הפתק הקטן , וכמעט שנשבר לי העיפרון ..
זרקתי את הפתק בחוזקה על ראשו של טום , וראיתי איך הוא משפשף את ראשו ועושה לי פרצוף מרוגז מעט.
המשכתי להעתיק מהלוח, עד שנשמע הצלצול . מיהרתי החוצה , אך יד חזקה אחזה בזרועי.
****נקודת מבט טום****
בשיעור , אני ונועה התכתבנו בחיוכים, אך לאחר שזרקתי לה פתק שני, היא התקשחה , ושלחה לעברי מבט כעוס . היא כתבה משהו על הפתק וזרקה אותו עליי. לא אליי , *עליי* !!
פתחתי אותו והיה כתוב שם ' דבר ראשון- יא חתיכת עקום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דבר שני – אני עסוקה מאוד בהפסקה . דבר שלישי- אל תחזיר לי פתק !!! ברור?!??????! אני שמחה שאנחנו מבינים 1 את השני .! ' נרתעתי מעט מהכתוב. מה קרה לה שההתנהגות שלה השתנתה כ"כ מהר? מה עשיתי לה? הבטתי בה וראיתי שהיא המשיכה לכתוב במחברה ולא התייחסה אליי.
חוצפנית קטנה ויפה שכמו- – אני .. אני מתכוון.. חוצפנית קטנה ומעצבנת שכמותה !! חשבתי שהיא יפה? אוי לי.. מה יש לי ???!?
"אחי , אתה בסדר? אתה ממלמל דברים.. " אמר לי קרייג בשקט והביט בי במבט מוזר ..
"אה? כן.. בטח.." אמרתי לו בשקט בלי לשים לב מה אני אומר בכלל..
"או- קייייי…… " אמר קרייג ומשך את המילה והפנה את מבטו באיטיות ממני .
בצלצול , קמתי במהירות אל נועה אך היא התרחקה לעבר הדלת מהר יותר. תפשתי את ידה , והיא הסתובבה אליי עם ראשה . " מה אתה רוצה ממני?" שאלה וגררתי אותה אל פינה נסתרת מחוץ לכיתה. "אני צריך להגיד לך משהו …" התחלתי להגיד לה , אבל היא שמה את האצבע שלה על שפתיי , ואמה " ששששש!!!!! זה לא מעניין אותי מה אתה צריך או רוצה להגיד לי ! אני רוצה וצריכה ללכת עכשיו אל חברות שלי !!!" ובמילים אלו רצה אל הקפיטריה.
"אבל- – " התחלתי להגיד , אך היא כבר נעלמה .
אחח.. אם היא הייתה יודעת מה רציתי להגיד לה היא לא הייתה בורחת ככה..
הלכתי לכיתה של נועה , והוצאתי מתוך הספר שלה את המחברת שלה.
פתחתי אותה והתחלתי לקרוא מאיפה שהפסקתי.
זה מה שהיא כתבה –
' אתמול איזה אידיוט אחד נתקע בי במדרגות.. אם לא הייתי מתחילה את היום הזה טוב, הוא עוד היה שוכב על המדרגות , פצוע ושותת דם.. יש לו מזל. מזל גדול. בעצם.. גם לי יש מזל!. אם אבא לא היה נשאר בבר עם חברים שלו , הוא היה מרביץ לי , ואז הייתי מעוצבנת, ואז הייתי מרביצה לאידיוט הזה , (שקורים לו טום.. איככ..) ואז .. ואז אני כותבת יותר מידי 'ואז' וזה מתחיל לעצבן אותי.. ת'אמת.., הוא ניראה לי בהתחלה קצת נחמד וחתיך וקצת חתיך.. טוב נו.. הרבה חתיך.. חיחיחי.. אבל אף אחד לא אמור לדעת את זה.. אבל , היום, חברה שלו , רייצ'ל , וחבר שלו קרייג, החליטו שכיף להם להתעלל בי , והרביצו לי.. בגלל מה ? בגלל טום!! בגלל שהוא 'הלשין' עליי לחברים שלו ואמר להם שירביצו לי כי אני נתקעתי בו. שונאת אותו..!! ואת רייצ'ל..!! ואת קרייג !!!!!
אוחח.. ברחתי לטום כשהוא רצה הגיד לי משהו, והגעתי לסטודיו. נכנסתי לשם וראיתי את אֶליאָנוֺרַה, המורה שלי לריקוד מלפניי שנתיים בערך והיא שאלה אותי איפה אמא , ואמרתי שהיא נהרגה בתאונת דרכים לפניי שנתיים. רציתי גם לספר לה שאבא הרג אותה בעצם , כי הוא זה שנהג במכונית עם אמא וסטה מהכביש לשוליים ובדרך התנגש במשאית. אבל לא אמרתי את זה. הגעתי לבית ספר רטובה כהוגן , כי ברחתי משם בגלל שראיתי כמה נערים מתקרבים לכיוון שלי , והיה לי רגע של פלאשבק, במה שקרה לפניי שעזבתי את החוג ריקוד. טום שאל אותי בפתק איפה היתי , ואמרתי לו שזה לו משנה, ואחרי שהוא העביר לי פתק שבו הוא אמר לי שהוא צריך להגיד לי משהו אחרי השיעור, כתבתי לו שאני עסוקה אח"כ , ושלא ייכתוב לי יותר… וואי אם מישהו ידע שאני כותבת יומן .. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה ייקרה לי.. וואיי. אני זוכרת שפעם אבא אמר לי שאם אני לא אקבל לפחות 98 בתעודה , הוא יישלח אותי לפנימייה. תחח.. בטח.. מאיפה יהייה לו את הכסף לשלם על הפנימייה הזאת..?? אין לו! ובמילא, אני אקבל או 89 , או 99 . אז אין לו ממה לדאוג. וגם לי לא.. וואי ניראה לי שאף פעם לא התאהבתי..! קייט סיד לין ורוז אמרו שהן כבר היו מאוהבות פעם ושזאת הרגשה מזה כיפית.. אוף.. גמאני רוצה להתאהב.. לא פייר.. אני כותבת עכשיו בשיעור היסטוריה. חה.. כולם חושבים בטח שאני מעתיקה מהלוח.. ברור.. טוב יש צלצול עוד כמה דקות אז נתראה בשיעור הבא (?) '
וזהו. ומתחת לכתוב, היא שירבטה לבבות ופרצופים יפים , אבל הכל נראה כאילו זה נעשה במהירות .. סגרתי את המחברת שלה והחזרתי אותה למקומה , והלכתי לכיתה שלי וישבתי על השולחן שלי , כשאני נשען על הקיר שליידו. קרייג ורייצ'ל הרביצו לנועה? למה? אמרתי לרייצ'ל לא לספר את זה לאף אחד!!! אוחח.. הלכתי אל הקפיטריה ומשכתי את רייצ'ל מהשולחן שלה עם חברותייה , ואמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר. היא חייכה חיוך רחב והלכנו הצידה , אל מחוץ לקפיטריה .
"מה בייב? " שאלה אותי ושיחקה בשערה הבלונדיני.
"אני רוצה להיפרד" אמרתי לה ישירות וענייה התרחבו לגודל של כדורגל.
"מה?! למה?! " שאלה אותי לבסוף ועזבה את שיערה.
"אני לא אוהב אותך . אני אוהב מישהי אחרת " אמרתי וגם אני הופעתי מהמשפט האחרון שלי. 'את מי אני אוהב בדיוק..? ' שמעתי קול בתוכי שואל, 'את נועה ' ענה קול אחר . 'אההה! ' ענה הקול הראשון בהבנה אך מיד אמר ' רגע , מה?!'
"ווּהוּ!! טום!! אתה כאן? אתה נראה מרחף.." קראה רייצ'ל והחזירה אותי למציאות.
"הא? כן כן אני פה.. מה אמרת? " שאלתי וניערתי את ראשי קלות .
"שאלתי את מי אתה אוהב!" אמרה רייצ'ל בכעס ובשיניים מהודקות .
"אה. תחח.. בטח.. שאני יגיד לך את מי אני אוהב ואז את תלכי להרביץ לה ולאמלל לה את החיים? בטח.. " אמרתי וגיחכתי .
"אני- – "
"כן..? את מה? " שאלתי במתיקות מזוייפת , והיא כנראה ראתה את זה כי היא אמרה "לא משנה.." והלכה משם זועפת. נשענתי על הקיר וצחקקתי . 'איזה סתומה זאתי..יא אללה.."' חשבתי לעצמי ובאתי להיכנס לקפיטרייה כשמי אם לא נועה יצאה ממנה בדיוק. משכתי אותה בידי אל אחד הכיתות הריקות ואמרתי לה " תקשיבי. את לא הולכת לברוח לי עכשיו ו- – " היא קטעה אותי,
"ברור שאני הולכת לברוח!! אני הולכת לברוח אבל לא *לך* ! אני הולכת לברוח *לי* !! אני לא שלך ולא בטיח !! " אמרה בכעס וניסתה להשתחרר מאחיזתי. נצמדתי אייה ולחשתי "את לא רוצה להיות שלי? " היא עצרה מלנסות לברוח וגמגמה "אני.. אני.. לא . מה פתאום..? למה שאני ארצה להיות שלך?!" , ואת המשפט האחרון הצלחה להגיד בלי להתבלבל ולגמגם.
"אולי" אמרתי וליטפתי את לחיה , "אולי כי את אוהבת אותי? נשמע לך הגיוני?"
"אני.. לא!! ממש ל..ל..לא!! אני לא אוהבת אותך!" אמרה והקול שלה ירד בהדרגה עד כדי לחישה.
היא השפילה את מבטה אל הרצפה .
"זה בסדר. " אמרתי לה והרמתי את סנטרה כך שהיא הביטה בפניי, "כי גם אני אוהבת אותך " רכנתי אליה ונישקתי אותה.
אני לא מאמין שעשיתי את זה אבל נישקתי אותה!!
והקטע הכי מוזר פה , זה שהיא לא התנגדה!!
היא זרמה ונישקה אותי בחזרה!!
הרגשתי הכי מאושר בעולם.
ניתקתי ממנה את שפתיי ולחשתי "וואי.. את מנשקת מעולה.. " וחייכתי אליה.
"מה.. מה אתה עושה? "שאלה והביטה בעניי.
"מנשק אותך" השבתי וחייכתי .
"יש לך חברה !! אסור לך!! ובכלל, איך אתה יודע שאני אוהבת אותך?!" שאלה בכעס והרימה מעט את קולה.
"דבר ראשון נישקת אותי בחזרה ." בחלק הזה היא הסמיקה " דבר שני, וזה בעצם מה שרציתי להגיד לך, " נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי " קראתי את היומן שלך" , . היא הסתכלה עליי המומה והחווירה . היא ניסתה להגיד לי משהו אך התמוטטה והתעלפה.
****נקודת מבט נועה****
התעוררתי לקולות צפצופים מוזרים ומוכרים. פקחתי את עניי , וראיתי שאני לבושה בבגדי בי"ח ירוקים, שוכבת על מיטה צחורה , וליידי כמה מכשירים מצפצפים. ניסיתי להחיזכר איך המקום הזה מוכר לי ונזכרתי תוך שניות .
לאחר שאנסו אותי כשיצאתי מהסטודיו לריקוד , לפני שנתיים, הייתי מסוחררת , ולא שמתי לב לאן אני הולכת , כך שיצא שנחבטתי בכמעט כל דבר שנתקלתי בו, כולל מכוניות נוסעות . הגעתי לבי"ח עם רגל , ויד שבורים, ומצח פתוח. דמעות עלו בעניי, אך מיהרתי לנגבן ונזכרתי למה אני פה , פחות או יותר.
זכרתי שטום נישק אותי ואמר לי שהוא קרא לי את היומן, ואז.. לא זוכרת יותר.
אוי מי גד . טום קרא לי את היומן!!!!!!!!
פתאום שמתי לב שמישהו נכנס לחדר. טום.
"אה, היי. התעוררת. איך את מרגישה ?" שאל בידידותיות .
"קראת את היומן שלי?"
"אהה.. כן.. אני ממש מצטער ..," אמר והייתה שתיקה .
"אתה יודע עליי הכל עכשיו הא? "
הוא הנהן ואמר שהוא מצטער " אבל לא על הנשיקה . " והסתכל בעניי.