מה לעשות, החיים קשים! – פרק 10

– פרק 10 –

לאחר ארוחת בוקר קטנה, התחילו הלימודים. אני לומדת את שיעור התעמלות ואת שיעור מתמטיקה עם ליז ג'ולי ג'ול ואוליביה. כן, כולן ביחד. הן באותה כיתה כל הזמן. איזה כיף להן… הלוואי עליי…
"היי נועה, את נראית עייפה. מה קרה, לא הצלחת לישון בלילה?" אמרה לי אוליביה כשהוצאנו את הדברים שלנו מן הלוקר. (מסתבר שהתא של ליז משמאל לתא שלי, ושל אוליביה מימין לתא שלי, ושל ג'ול וג'ולי ליד של ליז. מסובך…)
" לא ישנתי בכלל.. היו לי יותר מדי מחשבות…" עניתי בעייפות ונאנחתי.
הן החליפו מבטים מודאגים אך הניחו לי לנפשי.
לא הקשבתי לאף מורה וחיכיתי כבר שיום הלימודים יסתיים.
כשזה קרה, מיהרתי במדרגות המבנה ויצא שיצאתי לפני כל הבית ספר, למרות שהיה כבר צלצול.
הסתובבתי להביט לאחור לרגע וכשהחזרתי את ראשי קדימה, התנגשתי בקווין.
"הו, היי " מילמלתי אליו והרכנתי את ראשי מטה.
" היי , מה קורה? את נראית כזאת… עייפה.. מה קרה?" שאל בדאגה.
"הא? " הרמתי אליו את ראשי. "כלום לא קרה. למה שייקרה משהו?"
"משהו בלימודים? עם חברות? איבדת משהו? " והוסיף באיטיות כשהוא בוחן את פניי : "חבר?"
"מה? לא! מה פתאום! ראית אותי כאן עם חבר ?" התגוננתי במהירות. בשלב הזה כבר התחילו תלמידים לרדת גם במדרגות.
"את מתנהגת מוזר. מאוד. אני רואה שאין מצב שאת הולכת לספר לי מה קרה , אבל אם כן תרצי, זה המספר שלי. " אמר ונתן לי פיסת נייר מקופלת. החזקתי את הפתק בידי, וקווין הביט אל מאחורי כתפי. " נדבר אחר כך" לחש והמשיך לעלות מדרגות למעלה. הסתובבתי , וראיתי את ניק.
"מה?" שאלתי ותחבתי בעייפות את הפתק שקווין נתן לי אל תוך כיס המכנס.
"מה הוא נתן לך?" הוא שאל ושלח אליי את מבטו.
"אני לא מבינה איך זה עניינך בדיוק."
"תעני."
"לא רוצה." השבתי כמו ילדה קטנה.
הוא שתק. "אל תשכחי לבוא אל ביתן 34. " אמר ועקף אותי.
נשארתי עומדת במקומי כמה שניות נוספות, ולאחר מכן הלכתי לביתן שלי.

כשנכנסתי לחדרי, זרקתי את עצמי על המיטה ונאנחתי. רציתי כל כך לעצום עין , ולו לרגע אחד בלבד, אך הייתי צריכה להיפגש עם ניק… אוף…
"נועה!" שמעתי לפתע את צעקתה של אֶמָה, "הגיעו התיקים!"
נאנחתי בשקט ויצאתי אל הסלון.
על הרצפה, היה ארגז חום, לא גדול ולא קטן. בינוני. פנלופי, מרי סשה, אמילי ואמה התקבצו סביבו, ומיהרתי אליהן.
הארגז היה פתוח , ובתוכו היו מונחים אחד על השני שישה תיקים בצבעים שונים.
מרי הרימה את התיק העליון בערימה, שהיה בצבע סגול, וחייכה חיוך רחב.
"זה שלי!" קראה ובחנה אותו עם אותו חיוך על פרצופה.
"היי! אני רוצה אותו!" צעקה סשה בכעס.
"זה שלי! כתוב על זה את השם שלי!" צעקה מרי בחזרה וסובבה את התיק אל פניה של סשה.
היא צדקה. באמצע התא הקטן של התיק, היה כתוב באותיות לבנות : 'מרי לורנמטונה' .
סשה הזעיפה פנים, והוציאה תיק בצבע ורוד-פוקסיה מהארגז.
היא הביטה בו לרגע עם עיניים מצומצמות וקראה באושר, "זה שלי!" וצחקקה.
אחריה אמילי לקחה ילקוט אדום והצמידה אותו אל חזה.
פנלופי הושיטה את ידה אל תיק בצבע תכלת אך אמה העיפה אותה בלי לשים לב וחטפה את התיק בהתרגשות. "שיואוו! אני מתה על הצבע הזה! איזה כיף!" צרחה וניתרה במקומה במוזרות.
אני מציצה בפנלופי ורואה אותה חושקת שיניים ומאגרפת את כפות ידיה בעודה מוציאה תיק כתום.
"יאיי" רוטנת פנלופי בכעס.
אני מביטה בארגז ורואה שנשאר תיק אחרון בצבע ורוד-אפרסק. אני מחייכת חיוך קטן ובזמן שאני מרימה אותו, אני קוראת את השם ; 'נועה רובינסון' .
חיוך גדול עולה על פניי ואני נכנסת לחדרי בחזרה, עם התיק בידי. כל כך קיוויתי שלא יהיה כתוב 'נועה ברייב' . אני לא אוהבת את השם הזה. לא יודעת למה אפילו. טוב, אני כן יודעת למה. כי הוא של אבא שלי. יאק.. רק להיזכר בו זה מעצבן.. אני מנערת את ראשי , כמתנערת מהמחשבות האלה, ומסתכלת התיק. יש בו תא גדול ותא קטן יותר, והוא תיק זרוק רגיל, לא מיוחד כל כך.
אני נזכרת שאני צריכה להיפגש עם ניק, וממהרת החוצה.
אני מחפשת את ביתן 34 במשך 15 דקות, אך לא מוצאת. אני פונה כבר להסתובב אל הביתן שלנו בחזרה , כשמישהו קורא בשמי. בריאן.
"היי, את מה את מחפשת?" הוא שואל כשאנחנו יותר קרובים.
"את ביתן 34 " אני עונה ורואה שעל פרצופו יש כעת הבעה זעופה מעט, אך היא משתנה במהירות.
"למה…למה את מחפשת את הביתן הזה?" הוא שואל ובולע את רוקו. למה זה אמור לעניין אותו?
"אני צריכה לדבר עם אחד ממי שגר שם."
"עם מי?" חופר הא?
"עם ניק" אני משיבה ורואה את פרצופו מקבל גוון אדום.
"למה.." הוא התחיל לשאול ואז נשם עמוקות. "למה את צריכה לדבר איתו? " השלים את המשפט.
"כי הוא רוצה להסב-" התחלתי להגיד בלי לשים לב, ונעצרתי.
"אתה לא תוציא את זה ממני." אמרתי בכעס.
"למה את מסתירה ממני הכל? " הוא שאל ברוגז.
"אני לא , אני פשוט- "
"את כן. את לא מוכנה להגיד לי למה לא היית אחרי השיעור השלישי, ואיפה כן היית, ולמה את הולכת לדבר איתו."
" דבר ראשון- זה היה מזמן! דבר שני – אני לא חייבת להגיד לך כלום!" ובמילים אלו עקפתי אותו.
" תפני ימינה ותמשיכי ישר. " שמעתי את קולו. נעצרתי. "תודה" קראתי והלכתי לפי הוראותיו אל ביתן 34.
הגעתי לביתן, ודפקתי על הדלת פעמיים.
נער עם קעקוע על הכתף ועגיל בגבה פתח לי את הדלת.
"היי בובה, מה המצב? " הוא שאל והבנתי שהוא מתחיל איתי.
"איכס, אל תחשוב על זה אפילו " אמרתי בגועל.
"מה קרה? אני לא מספיק טוב בשבילך? " שאל במבט נפגע-מזוייף .
"היי! ג'ו! עזוב אותה," שמעתי קול מוכר וראיתי תא ניק מגיע לדלת גם כן. "היא איתי." אמר ומשך אותי אחריו למעלה, לקומה השנייה.
התיישבנו על המיטה שלו, אחרי שהוא נעל את הדלת, והוא התחיל לספר.