מה אני?-פרק 22
הלכנו בשקט בדרך הסלולה
עד אשר הגיע הנער שחור השיער
וכחול העיניים "אני רואה כי פעם אחת בחיים שלך
החלטת ללכת בדרך המסומנת"
אמר וצחק"אגב, היי גברת כוחות על מלחיצים"
הוסיף כאשר סיים לצחוק
"מה שתגיד מר גומות חן"אמרתי והוצאתי לעברו לשון
"אז, תגיד מה שמך האמיתי?"
שאלתי אותו לאחר שהתנתקנו
מן חברי והלכנו הרבה מאחוריהם
"קוראים לי דמיאן"אמר לעברי
"במקרה הזה, נעים להכיר אותך
רישמית דמיאן קוראים לי איימי,
כמו שאתה בטח יודע"אמרתי לעברו
"ואם אין לי מושג איך קראו לך עד הרגע הזה?"
שאל אותי "אם אך, אתה עם הראש בענניים,
מתברר שאני הדבר היחיד שהם מדברים עליו
'היא כזאת צבועה' 'שמעתם הילדה החדשה ניצחה'
ודברים כאלה כול היום"אמרתי בעייפות
"רוב הדברים מלאים בכול כך הרבה בוז
ושנאה שנאי לא בטוחה איך אני יכולה להמשיך
ולסבול את עצמי" אמרתי לו וצחרתי צחוק מריר
"אז אני מניח אם כך שלא תתנגדי לברוח
ביחד איתי מן פעילות משמימה זו"
אמר והושיט אליי את ידו .
אני לא הצלחתי להפסיק לצחקק
כאשר הוא משך אותי אחריו
"לאן אנחנו הולכים?"שאלתי אותו
"את תראי"אמר ולאחר רגע אמר"חכי שניה"
וקשר סביב עיניי מטפחת "למי למען השם יש מטפחת בכיס?"
שאלתי אותו בזמן שהוא משך אותי אחריו במעלה גבעה כולשהי
"לי יש"לחש והסל פיו ליטף את אוזני "עכשיו את יכולה להסתכל"
אמר והוריד את המטפחת מעל פניו ומה שראיתי היה מעל לכול דמיון
תגובות (0)