מה אני?-פרק תשעה עשר

אני לגייל הלכנו לכיוון הקפיטריה
אך לא לפני שהפכנו את כול הכית
בקרב הכריות שלנו "אן וסופי יהרגו אותי
על הבלגן" התלוננתי בפניו
בזמן שזזתי כמו הוריקן וניקיתי
את כול הליכלוך ורק לאחר מכן הלכנו
אל הקפיטריה ואני שקעתי במחשבות על
חתונתו הקרבה של אבי המאמץ
"את בסדר?" שאל גייל הדאגה
"כן, למה?"שאלתי והרמתי אליו מבט
"מכוון שנראת לכמה רגעים כמו רוח רפאים"
אמר אליי בנימה מודאגת ואני צחקתי
"אל תדאג לי, איש אינו דואג לי במיוחד"
אמרתי לו והסתכלתי על השמיים
"למה?" שאל אותי"למה מה?"שאלתי
אותו למרות שידעתי טוב מאוד למה הוא מתכוון
"למה איש לא דואג לך במיוחד?" שאל אותי
"מכוון שאני דואגת להרחיק אותם בזמן" אמרתי לו
בנימה שבה תמונה אזהרה כזאת שאומרת אם
אתה לא רוצה להיפגע זאת הזדמנותך האחרונה
"למה את עושה את זה?" שאל אותי,אינו מוטרד
מן נימת קולי "מכוון שאם יעמדו לצידי אנשים לזמן רב מידי
הם עלולים להיתאכזב" אמרתי לו "מדוע זה עלול לקראת?"
שאל אותי "אתה לא מתכוון לוותר, מה?" שאלתי אותו
וציחקתי"זה עלול לקראת מכוון שזה פשוט יקרה כך וזהו"
אמרתי לו במסתוריות "את עשית את זה בכוונה!"אמר לי
"את הובלת אותי באף, גרמת לי לשאול את כול השאלות האלו,
להסתקרן ואז את הובלת אותי אל מבוי סתום!"
אמר לי בתוחכה ואני צחקתי, פשוט צחקתי לי