מה אני?-פרק תשיעי

"אז מה התוכנית?"שאל מארק,
אוף, ידעתי ששכחתי משהו!
"התוכנית היא, שכול אחד מכם ישב בין שני יצורים"
אמרתי ועיניי עדיין נעוצות בעיניו "זיכרו במשך כול הזמן
תתנהגו בביטחון, ותסיחו את דעתם"
אמרתי והמשכנו ללכת, נראנו
כאילו הכרנו כול חיינו, הלכנו בקבוצה ונראנו
מאוחדים , כמו משפחה, אבל אתם יודעים מהסוג המתפקד.
הכול הלך לפי התוכנית, כול אחד מחברי החדשים
התישב במקומו ואני פניתי לטפל בגייקוב .
"גייקי" אמרתי בחיוך מאושר וילדותי "התגעגעתי"
אמרתי בקול מתוק ולא זומם רע כלל.
גייקוב נראה מבולבל לגמרי, וחבריו לשולחן
קינאו בו על כך שאני מדברת איתו ולא איתם
התיישבתי לידו ושלחתי אל חבריו לשולחן חיוך זוהר
"מה את עושה?" שאל בלחש "אין לי מושג על מה אתה מדבר"
עניתי לו בקול רגיל"וחוץ מזה מי כמוך אמור לדעת כי אפילו
המתים יכולים לשמוע את ליחשתך בקיברם"עניתי לו
בתוכחה ממותקת, אך הוא היה נחוש בדעתו לדעת מה אני עושה ,
ועל כן משך אותי בידי אל היציאה "אבל מותק, זה קצת מוקדם,
לא נראה לך?"שאלתי בציחקוק כאשר משך אותי
כאשר יצאנו שאל אותי שוב "מה נראה לך שאת עושה?"
"מה שבאלי" עניתי לו "כדי לך להפסיק או שאני אמרר את חייך"
אמר לי"אי- אפשר לגרום לחיי להיות מרירים יותר ממה שהם כבר"
עניתי לו בחיוך יודע-כול"וחוץ מזה כשאני אסיים איתך, אני לא בטוחה
שמישהו יאמין לך"אמרתי בנימה מסוייימת של רחמים ואכזריות
והוא עמד שם בפה פעור"עכשיו אם תסלח לי החברים שלי מחכים לי"
אמרתי לו באדישות והלכתי, כן, אני אדם זדוני, מניפולטיבי
ואני גם שחקנית נפלא, ברגעים כאלה אני מרחמת על
האנשים אשר עליהם אני פעילה את החלקים המקסים האלו שבי,
אבל אני יודעת שיום אחד אני אעלם מפה והם לא ישאלו שאלות ,
זה תמיד כך.
הם יזכרו אותי כנערה שהפעילה קצת ערמומיות והיתה די נחמדה לפעמים,
אך הם לא יזכרו את מראי, זה תמיד כך.
וכן זאת אומרת שאני נעלמתי מהמון מקומות בשנים האחרונות,
הצלחתי לעזוב לפחות שלושה בתי ספר שונים בשנתיים האחרונות
בלי להשאיר שום עקבות לכך שבכלל הייתי שם,
אני לא יודעת למה אני עושה את זה אני יודעת שאני פשוט חייבת לעשות את זה,
כי אם לא אני מניחה שחיי יהיו בסכנה או איזושהי שטות כזאת