מה אני?-פרק שמונה

בזמן שצחקתי הצתרפו אל שולחננו
הנער בעל העיניים הירוקות והשפויות
וכך גם שני המשוכפלים
"היי" אמרתי וחייכתי אליהם
והמשוכפלים חיוכו אליי חזרה ואתם יודעים,
כשהם מחייכים הם די חמודים, באופן ילדותי כזה.
"היי אני מארק" אמר אחד התאומים וחיוכו התרחב
"ואני סאם" אמר השני וגם חיוכו גדל
"אז, סאם ומארק, מי החבר הפטפטן שלכם?"
שאלתי אותם והינהנתי קלות אל עבר
הנער ירוק העיניים "זה גייל, הוא די שקט"
אמר סאם "הובכן גייל, למה אתה לא מדבר?"
שאלתי בקול פלרטטני "זה לא עיניינך"
אמר בשקט ואני החשבתי את זה לטובתי
אני לא יודעת למה, אני תמיד מחשיבה
אויבים כנקודות לטובתי, תמיד.
"אתה כנראה צודק" אמרתי בקול אדיש
וטיילור צחק "את עדיין אותה איימי שאני מכיר"
אמר בחיוך"ברור, זה שאני בעצם לא אנושית
לא כאילו גורם לי משבר זהות חמור, אולי
רק מציק לי מעט מאחורי העיניים מעט"
אמרתי להם "אה, לא רגע זה המבט שגייקוב
נועץ בי" אמרתי וצחקתי צחוק מריר "בנות,
שנלך ונביך אותו?"שאלתי את סופי ואן "למה לא?"
אמרו ומשכו בכתפיים"אתם באים ?" שאלתי את סאם
ומארק "ברור" אמרו יחד וצחקתי "ומה אני לא מקבל הזמנה?"
שאל גייל, הוא חייך ואחת מגבותיו היתה מורמת.
"אם אין לי את הזכות לשאול לשתיקתך, לך אין זכות להשתתף
בקרבותיי" עניתי לו ואז קמתי ונעצתי את מבטי בגייקוב
ומבטי הגיע בדיוק בזמן למסמר את מבטו