מה אני?-פרק שמונה עשר

התכוונתי לצאת מן החדר אך אז החלטתי
להוסיף זוג כפפות ללא החלק של האצבעות
אן כבר הספיקה לרדת למטה כאשר הייתי
מוכנה ליציאה "בוקר טוב, ישנונית,
זאב מגניב אך קוראים לו?" שאלה סופי
אם כול אחד אחר היה שואל אותי
מה שמו בכזה אומץ הייתי בטוחה כי בתוך תוכו
הוא משקשק מפחד,אך עם סופי אי אפשר לדעת.
"קאי"עניתי לה "מותר להחזיק חיות מחמד במחנה, נכון?"
שאלתי אותה "ברור" אמרה סופי ובאותו רגע
אן נאנחה "הלוואי שהייתי יותר כמוך" אמרה והסתכלה עליי
"מה זאת אומרת "שאלתי את אן, וקימטתי את גבותיי
כאילו אני מודאגת,אסור להן לנחש כי איני מחוברת לריגשותיי
כלל,זה יגרום להן להתרחק ממני במחשבה כי אני מסוגלת
לגרום להן לכאב ולא להרגיש ייסורי מצפון על כך
"מכוון שזה רק היום השני שלך ולמרות שלא ידעת על כך
לפני כן,למרות שאין לך מושג מה את, את לא מתפרקת
ונראה שיש לך ביטחון עצמי גבוה למרות הכול, בעוד
אני פשוט אני, ביישנית, ושקטה "אמרה אן ונאנחה
שנית "גם אני הייתי כזאת פעם" אמרתי לה ובהיתי מהחלון
"באמת?" שאלה אותי, מופתעת "כן, זה הייתי כזאת לפני
שהורי המאמצים נפרדו, כאילו, היה כיף איתם והכול,
אל רק כאשר הם היו ביחד, כאשר הייתי רק עם רק
עם אחד מהם זה לא היה אותו הדבר ולאחר מכן
הכול רק נעשה גרוע יותר"אמרתי בנימה קודרת
"אז למדתי להשלים עם כול מה שנוחת עליי
ולפעמים גם להחזיר"אמרתי וסופי חיפשה דרך
להחליף נושא"הגיע בשבילך מכתב" אמרה במהירות
והניפה לעברי מעטפה קטנה בצבע קרם וכאשר
פתחתי אותה זה היה תורי להאנח "מה קרה?"
שאלה סופי בדאגה, היא לא ידעה כי היא כרגע
נתנה לי הזמנה לחתונתו של אבי החורג
"כלום, אנחנו אמורים ללכת לקפיטריה, לא?"
אמרתי להם והתקדמתי אל הדלת ופתחתי אותה שניה לפני
שגייל דפק עליה "היי"אמרתי אליו "היי"הוא אמר, נבוך מעט
"את מי אתה מחפש?" שאלתי אותו בנימה מעט חמימה יותר
"האמת, שאותך"אמר והסתכל
מעבר לכתפי על אן וסופי, אשר מיהרו אל הקפיטריה באמור"אנחנו
נתפוש שולחן" "מתברר שהן יודעות לרוץ"אמרתי "טוב אני מניחה שיהיה
יותר נוח לדבר בסלון" אמרתי וזזתי מעט כך שיוכל להיכנס
כאשר הוא התיישב על הספה שאלתי אותו אם הוא רוצה דבר מה
"לא, תודה. האמת שבאתי הנה בשביל לבקש סליחה על אתמול
אז, אני מקווה שתסלחי לי" אמר "טיילור הרביץ לך עד שהסכמתה להיתנצל,
נכון?" שאלתי אותו "נכון"אמר וצחקנו ביחד"אתה לא כול כך נורא אתה יודע"
אמרתי לו בין צחוק לצחוק "אותו דבר לגבייך" אמר לי בתשובה
"טוב, קדימה אנחנו, צריכים ללכת"אמרתי וזרקתי עליו כרית