מה אני?-פרק שישי

נעלתי את דלת החדר והתיישבתי על הריצפה
כנגד הדלת וחשבתי:כול נערה נורמלית הייתה
בוכה עכשיו, אז למה אני לא יכולה?
ישבתי שם, בעיניים יבשות לגמרי וחשבתי
שאני כנראה הפריקית הכי פריקית שנמצאת במקום הזה,
לאיש אין מושג מה אני ואו מה הכוחות שלי
וכול החיים שלי בזבל עכשיו אני רק צריכה לחכות לשקית
הבא שתיפול אל תוך הפח זבל שמהווה את הסביבה שלי.
אבל, מספיק עם מחשבות לא נעימות, אני צריכה למצוא בגדים
שיתאימו לאווירה פה, שמתי לב כי רוב הנערים פה הם בלבוש גותי
אבל לא התחסק לי עכשיו ללבוש בגדים שחורים ,וגם נראה לי כי אין לי מספיק
כאלה פה, אז פשוט לבשתי דגינס כהה ומשופשף, גופייה אדומה,
ונעליי אולסטר שחורות גבוהות, את השיער פשוט פיזרתי והוא נחת
על כתפיי, לא בדיוק חלק, אך גם לא גלי.
מרחתי מעט מסקרה ואיילנר ויצאתי מהחדר .
אן וסופי ישבו בסלון ונראו מוטרדות "היי, מה מציק לכן?"
שאלתי מראש המדרגות "את"אמרה סופי ועינייה
ננעצו בעיניי "איך בדיוק?" שאלתי אותה בחזרה,
מבטי היה נעוץ בשלה ולא העזתי למצמץ
"את מתחמקת מרגשות, אין לך טון עצוב בהדיבור
כשאת מדברת ואת לא בוכה, למה?"שאלה סופי
"זה בגלל שויתרתי"אמרתי לה וחייכתי חיוך מפייס
"על מה ויתרת?" שאלה אותי אן בחשדנות
"ויתרתי על התקווה שלי, זאת אומרת שאני לא מצפה,
ואעל כן איני מתאכזבת" הסברתי להן
"ומה עם זיכרונות כואבים לפני הויתור שלך?"
שאלה סופי, אשר עינייה עדיין היו נעוצות בעיניי
"אני מתעלמת מהם, זה עושה את החיים קלים יותר"
אמרתי, בפנים חתומות "אז מה שנשאר לך
זה עליזות וצחוק? לא ראיתי הרבה מזה, טוב חוץ מהצחוק,
כאשר צחקת על ג'ייק המסכן"נשמע רול מאחורי,
הסתובבתי ושם עמד נער גבוה בעל עור זהוב,
עיניים ירוקות כים ושיער חום כהה "האמת שנשארת רק אדישות
ומעט אכזריות, מכוון שללא הרגשות ההרסניים אינך מעריך את החיוביים
ואתה פשוט נשאר אדיש להכול "אמרתי לנער"ומי אתה?"
שאלתי אותו"אני טיילור, נראה לי שלמדנו יחד פעם"
אמר אליי"אה, כן, עכשיו נזכרתי אתה הנער שנרדם
בשיעור של גברת דרווין "אמרתי וצחקתי
"כן, מאיפה היה לי לדעת שהיא צועקת כול כך חזק?"
אמר וצחק איתי "ורואה הרגשות שלך לא לגמרי אדישים"
אמר אליי"זאת רק אכזריות, תאמין לי" אמרתי וחייכתי חיוך זדוני לעברו