מה אני?-פרק שישה עשר

"אני צריכה ללכת" אמרתי לו בקול מבוהל
למה בכלל זה קרה כשהוא בסביבה?
הייתי יכולה לראות את חיי איתו אבל עכשיו
הוא פשוט ירכוש אל כבוד ויפחד ממני
אני אהפוך למשהו שכולם מעריצים
אך ממש לא רוצים להיתקרב אליו
"למה?" שאל אותי "מכוון שאמרתי
לאימי שאני אפגוש אותה"עניתי לו
"למה התכוונת כשאמרת שהורייך חיים מידי?"
שאל אותי"אני מאומצת, ועד עכשיו הוריי האימתיים
היו בגדר פנטזיה, ופתאום הם מופיעים להם "
אמרתי לו ובהיתי בירח שמעליי "הגיוני"
אמר אליי "טוב, נתראה מתי שהוא"
אמרתי לו בחיוך"ברור"
אמר והלכתי משם ואפילו לא הסתכלתי לאחור
"אנחנו צריכות לדבר" אמרה אימי
כאשר יצאתי מן היער "טוב בואי נדבר ליד הים"
עניתי לה והלכנו בתיקה אל עבר הים וגם
כאשר הגענו אל הים עמדנו בשתיקה
"את זוכרת שכאשר את ואבא התגרשתם
אני שנאתי אתכם כול כך?" אמרתי ושברתי את השתיקה
"זה היה מכוון שהרגשתי שאתם חוצים אותי לשתיים"
אמרתי לה"לא רציתי שתי כתובות, או לחצות את החגים ביניכם"
אמרתי לה "אני עדיין פוחדת לפעמים שהאהבה תהרוס אותי
כמו שהיא עשתה למשפחתי" אמרתי לה
"ואני יודעת שאת לא אוהבת את זה שאני בוחרת בדרך
הקלה ופשוט מתנתקת מהרגשות שלי"המשכתי
"אבל בהתחלה היה קשה מידי להרגיש,
ועכשיו איני יכולה להרגיש כלל"אמרתי לה
"אז אם את לא מרוצתה מהגירסה הזאת שלי
תתרגלי כי זאת הגרסה היחידה שיש"אמרתי
"זה בגללם, נכון?"לחשה אימי"בגלל מי?"
שאלתי אותה אך ידעתי למי היא מתכוונת
"בגלל ההורים הביולוגיים שלך"אמרה
"לא, זה דבר שמתבשל בי כבר הרבה זמן,
מאז הפעם הראשונה שבה נעצת בי את המבט המאוכזב הזה שלך"
אמרתי לה בגיחוך מריר"את רוצה לדעת למה דווקא עכשיו?"
אמרתי לה "למה?" שאלה אותי "מכוון שאני כול כך קרובה לפיצוץ,
שאם העולם יזרוק עליי עוד משהו אני כנראה אשתגע"אמרתי לה
"אז אני צריכה לפנות מקום" המשכתי"מכוון שיש לי הרגשה
שאין מספיק מקום במים האלה בשבילי ובשביל כול בעיותי"
ארתי לה והלכתי אל הבקתה שלי, זה היה יום ארוך ביוחד,
חשבתי לעצמי כאשר נכנסתי אל הביקתה
הלכתי אל החדר שלי והייתי שקועה בשינה הרבה
לפני שראשי פגע בכרית