מה אני?-פרק שבעה עשר

התעוררתי לקול יללה,
לקחו לעיניי זמן מה להבין מה קורה
אך אוזניי כבר קלטו את כול המידע
שנזקקתי לו,
הייתי בחדרי אשר במחנה
וכמטר ממני נמצא זאב,
כמעט בוגר.
אני מניחה שהייתי אמורה
לצרוח לקפוא בפחד
אבל הוא לא הפחיד אותי
והאותו רגע בדיוק אן פתחה את הדלת
"איימי, צריך לקום" אמרה
ואז נעצרה בפחד, הזאב חשף את שיניו לכיוונה
"קאי, לפה" אמרתי לזאב ותוך שניה הזאת כבר היה
לידי והניח את ראשו על ברכיי
"את.. איך..?" אן לא הצליחה להשלים משפט ועדיין
הייתה המומה"תרגעי, זה קאי, הוא איתי מאז שהוא
גור קטן" אמרתי לה, וזאת הייתה האמת
לפני כמה שנים הורי המאמצים הוציאו אותי לטיול מחנאות
ושם פגשתי אותו הוריו ומשפחתו לא נראו באופק
נתתי לו מעט בשר ומאז הוא עוקב אחריי לכול מקום
"טוב, א מה יש לנו על הבוקר?" שאלתי אותה
בזמן שחיפשתי מה ללבוש, בסופו שול דבר
מצאתי שורט גינס, חולצה קצרת שרוולים
בצבע אדום ונעליי אולסטאר
"הובכן, יש לנו ארוחת בוקר, לאחר מכן יש לנו
מפגש הכרויות, אני אסביר לך זאת מאוחר יותר
ואז יש לנו יום חופשיי, טוב חוץ מהמדורה שתתקיים בערב"
מי מייצג אותנו הפעם?" שאלתי מזמן שהעמסתי צמידים בכדי להסתיר
את המילים הכתובות על פקי ידי "את, אם לא אכפת לך כמובן" אמרה
אן "מישהו אמור לעשות זאת, לא?"