מה אני?-פרק שביעי

"אתם מתכוונים להמשיך לשבת ולצחוק לכם
או שאתם באים לארוחת ערב?"שאלה סופי
"אנחנו באים" אמרתי "למה את בטוחה שגם אני
באה איתכם?" אמר טיילור בתוכחה "מכוון שזה ביתן של בנות,
ואני ממש לא מתכוונת להשאיר אותך פה לבד"
אמרתי לו והוא האדים לגמרי "איימי, אני מבינה שלא
נמאס לך לגרום לאנשים להסמיק אבל אנחנו חייבים לזוז"
אמרה אן בדחיפות ואנחנו יצאנו מהביתן לאחר מספר דקות
כבר היה אפשר לראות את הקפיטריה ואז עלתה לי מחשבה לראש
"טיילור, מה בכלל עשיתה אצלנו בביתן?" שאלתי בזהירות "הובכן-"
התחיל להגיד אך נעצר "את מבינה-"נראה כאילו אין מילים בפיו
לתיאור המצב ואני ידעתי כי ניחושי היה נכון"אתה שמעת על הנערה
המוזרה החדשה ורצית לבדוק בעצמך"אמרתי וזאת לא הייתה שאלה
הנדתי בראשי כאילו אני מקבלת את גזר הדין ופשוט המשכתי ללכת
"איימי, זה נשמע נורא כשאת אומרת את זה כך" אמר טיילור
"אין דרך נחמדה יותר להגיד את זה"עניתי לו בקול מנוכר
את שאר הדרך אל הקפיטריה בשתיקה מתוחה, אך לי היא
לא הפריע כלל, מכוון שהסכין הייתה בידי,אני הייתי רק צופה אשר מידי
פעם פועלת אך רוב הזמן פשוט עומדת בצד ונותת לאנשים לעשות מעצמם צחוק לבד.
הגענו אל הדלת ונתתי לכולם לעבור לפני כי ידעתי מה יקרה ברגע שאני אכנס
וצדקתי, ברגע שנכנסתי כול העיניים היו נעוצות בי והשתרר שקט על טיבעי,
גיחכתי למשמע התאור שלי, הם בהחלט על טיביעיים וכך גם אני.
"הי, איימי לפה" אמר טיילור והצביע על שולחן בקצה הבניין,
הלחתי אל השולחן וכול הזמן היתפללתי, לא ליפול ולמעוד.
אתם יודעים, אני שונאת את חוקי מורפי, הדבר המעצבן הזה שקובע
כי דווקא ברגע הכי לא נכון הרגשות שלי יחזרו אליי,
אני שיקרתי להם, אני לא התעלמתי מרגשותיי, אני פשוט הפסקתי להרגיש אותם,
אחד אחרי השני, קודם נעלמה האהבה, ואז הגעגוע וברגע שהשלמתי עם
כך שהורי מתגרשים גם השנאה נעלמה ועכשיו יכולתי לחוש את הרגשות
מתעוררים מעט אך ידעתי כי זה לא ימשך זמן רב, אלא יהיו כמה ימים של רגשות
ואז הם יעלמו, שוב. אתם יודעים, לא משנה כמה רגשות יהיו לי נראה לי כי לא אוכל
לבכות והייתי כמעט בטוחה בזה ואז הגיע השיחה
היא הייתה מאימי אני לא יודעת למה אבל ישר הרגשתי שמשהו לא בסדר
"מותק אני צריכה לספר לך משהו"קולה נשמע
"מה?" קולי היה קול זר וחסר רגש
"אביך מתחתן מחדש" היא אמרה ואני הרגשתי כמי שקיבל אגרוף בבטן
"הוא יהיה שמח אם את תהיי אחת השושבינות "אמרה אליי
"את יודעת מה יש לי להגיד על זה?" שאלתי אותה וקולי נשמע שוב כרגיל
"מה?" ידעתי כי היא רוצה לדעת "הוא יכול לקחת את ארוסתו החדשה
ושניהם יכולים לחיות חיים מאושרים לגמרי" אמרתי ובקולי נשמעה שמחה
"אבל?" היא שאלה "אני מתחכסת לכול סוג של קשר שאי פעם היה ביני ובינו"
אמרתי וניתקתי את השיחה "חדשות רעות?"שאלה סופי וראיתי כי עינייה
נודאגות וכך גם שך טיילור ואן אשר ישבו איתי בשולחן
"כרגיל" אמרתי וחייכתי חיוך מתוק "אם זה רע, למה את מחייכת?"
שאלה אן "מכוון שאני כול כך רגילה לחדשות רעות שכול אחת שמצתרפת
נראת לי כמו בדיחה" אמרתי "בדיחה של איזה אל מרושע "אמרתי וצחקתי צחוק מריר