מה אני?-פרק חמישי

"אגב, שכחתי להציג את עצמי,
קוראים לי איימי" אמרתי להן וחייכתי
חיוך קטן ועקום "טוב בואו ניכנס או שנעמוד פה כול היום?"
שאלתי אותן "האמת שחשבנו לעשות לך סיור קצר
במחנה"אמרה סופי"נשמע נחמד,אבל יש לי שאלה"
אמרתי להן "כמה שאלות יש לך?" שאלה אן ועיקמה מעט את האף
"מלא"אמרתי וצחקנו"טוב, עכשיו, ברצינות, איך קוראים למקום הזה?"
שאלתי ברצינות והן הפסיקו לצחוק"למקום קוראים "מחנה הדממה"
כי בעבר היה פה רצח המוני, ועדיין אפשר לשמוע את דממת המתים לפעמים"
אמרה אן "אז למה בחרו להקים את המחנה דווקא כאן?" שאלתי
אותן בזמן שהלכנו במחנה, אשר נראה כאילו נבנה באמצע
קרחת יער ענקית הגודלה, לא רחוק משער הכניסה היה חדר האוכל
אשר היה המקום בו נאספנו לראשונה "כי המקום הזה שופע היסטוריה
של העמים שלנו" אמרה סופי "תגידו יש פה איפה שהוא באזור ים או משהו?"
שאלתי אותן לאחר שיכולתי להרגיש את ריח הים באוויר
"כן, לא רחוק מפה, למה?" שאלה אן "מכוון שזה אומר שלא כול
החופש יתבזבז לי" אמרתי להן והמשכנו ללכת עד שהגענו לים
"אתם יודעים זה די מוזר" אמרתי להן "מה בדיוק?"
הן שאלו אותי"זה שהם קרוב כול כך ליער" עניתי להן
"זה הדבר היחיד שמפריע לך?" שאלה אותי אן
"לא הקטע שאת בעצם סוג של מיתוס אלה זה שהים קרוב
ליער?" המשיכה אן ואמרה ואני רק הסתכלתי על הים
הוא היה די רגוע, בעוד שבתוכי כלום לא היה רגוע ,
המוח שלי ניסה לגלות מה אני בעצם ורוב המערכות העצביות
שלי כבר התרסקו והגעתי לכמה הבנות חשובות:
1.זה באמת קורה
2. אלוהים אני יצור קסום!
3. אני באמצע משבר זהות חמור!
"אנחנו צריכות ללכת להחליף בגדים, עוד מעט ארוחת ערב
ולאחר מכן יש את המדורה" אמרה סופי"מדורה?"
שאלתי "כן, את יודעת מרשמלו על האש ודברים כאלה"
אמרה אן "תגידי ההורים שלך יגיע ביום ראשון?"
שאלה סופי "מה יש ביום ראשון?" שאלתי אותן
"זה יום הורים, זה היום היחיד בו אנושיים יכולים להגיע לפה"
"לא נראה לי שמספיק אכפת להם ממני בשביל שהם יגיעו לכאן"
אמרתי להן"למה?" שאלו אותי "מכוון שהורי גרושים וזה יהיה סוף העולם
אם חס וחלילה הם יהיו ביחד באותו חדר,אימי כול הזמן מאוכזת ממני
ואבי, טוב איתו אני פשוט לא מדברת" אמרתי להן
ולמזלי הגעתנו אל הבית הצילה מהאפשרות שאני אצתרך
להיתמודד עם המבטי רחמים שלהן או אם שאלותייהן
טוב, אז בקיצור ברגע שהגענו הביתה פשוט רצתי לחדר
כן, אני יודעת, לא מי יודע מה פרקטי אבל בכול זאת