מה אני?-הקדמה

אתם יודעים מה מצחיק?
כשעוד ידעתי מי אני-נערה די ממוצעת
שהוריה מתגרשים ונראה כאילו שכחו אותה-
רציתי להיות מישהי אחרת, רציתי שיהיו לי
הורים שאכפת להם אם פתאום הם קמים בבוקר
ומחצית מהשיער שלי בצבע כחול או הורים שינזפו בי
כאשר הם נאלצים לבוא לקחת אותי מתחנת המשטרה
אחרי שמצאו אותך באמצע איזושהי מסיבה מלאה בסמים
אך לא הוריי רק הסתכלו עליי במין אכזבה כזאת, לא, בעצם לא הורי,
אלא אימי, אבי אפילו לא טרח להגיע, ולמרות שלא עישנתי או שתתי
במסיבה ההיא, היא פשוט וויתרה, ולא אני לא מתכוונת שהיא ויתרה על עונש,
היא פשוט ויתרה על האפשרות שאני אי פעם אוכל להיות בנאדם נורמלי.
אז עכשיו, אני בדרך לאיזה מחנה מטופש, שחוייבתי ללכת כי
לפי החוקים, אני קטינה ואני חייבת להקשיב להורי, אבל יש לי דבר אחד
להגיד לכם, אני לעולם לא אסלח להם. למה?
כי המחנה הזה ישבור לגמרי את העולם השבור ממילא שלי
ותאמינו לי, נראה כי החיים לעולם, לא יחזרו להיות מה שהיו בעבר.