מהרגע הראשון: פרק שני

יכולתי להרגיש את מבטו עליי, בדיוק כמו בכול יום בשנה האחרונה.
אז נכון, רוב הזמן, דמיינתי את מבטו עליי, אבל הפעם, ראיתי אותו.
ידעתי שזה הוא, מהרגע הראשון בו הרגשתי את מבטו עליי.
ואני גם יודעת בדיוק מי הוא, למרות שאני בספק אם הוא מכיר אותי מעבר למראי.
שמו הוא, ניקולס, הוא סוג של בן מלוכה, אני לא יודעת ממש מאיזה סוג,
אה כן, והוא אלף.
היה אפשר להשמיט בקלות את פרט המידע הזה, הוא לא חשוב חוץ מהעובדה,
שזה מונע מאיתנו את היכולת לתקשר.
אתם מבינים, למרות שאנשים ואלפים חיים זה לצד זה במשך שנים ומאות שנים,
עדיין יש גבול ברור מאוד.
אנשים לא מדברים עם האלפים והאלפים לא מראים מודעות לקיומם של האנשים.
כמובן, יש מסחר והרבה, אבל הכול עסקים בלבד.
נראה גם שהיחסים בין בתי האצולה מתנהלים די טוב, אבל יכול להיות שזה רק בשביל למנוע מלחמה.
כולם יודעים שזו תהיה מלחמה מעניינת.
נכון, האלפים מהירים יותר, יש חכמים, וגם חזקים יותר מאדם ממוצע.
אבל לא כולנו אנשים ממוצעים, חלקנו, יכולים לקרוא מחשבות, לראות את העתיד, לפוצץ מטענים בכוח המחשבה או להרים הרים שלמים, לחלקנו יש כוחות מיוחדים.
אנחנו נקראים נפילים, בניהם של המלאכים שנפלו, אבל הרוב קוראים לנו מוזרים ושונים.
אנחנו לא נכחדנו מן העולם הזה, רק משום שהם מאמינים שיום אחד, אנחנו נציל אותם.