מהרגע הראשון: פרק ראשון

אהבתי את הדרך בה היא הלכה, כאילו הכול פשוט מושלם.
את הדרך הקלילה בה היא זזה.
לא באותה הדרך כמו בני מינו, אלא בדרך אחרת.
בדרך הייחודית רק לה ואף יצור חי לא יוכל לחכות זאת.
היא נעצרה לפתע, והביטה מסביב, מרגישה בעיניים הנחות עליה.
חששתי שהיא תצליח למצוא אותי, אך היא רק בת אנוש, גם אם היא הייתה רואה אותי,
הייתי מספיק להיעלם לפני שהיא הייתה מגיעה לפה.
אני לא ממש יכול להסביר מה מצאתי בה, אבל ידעתי שלא אשכח אותה מהרגע הראשון בו ראיתי אותה, ונראה שהגורל מעודד את דרכינו להיפגש פעם אחר פעם.
אני לא יודע מה משך אותי אליה בפעם הראשונה.
היא לא הייתה גבוהה כמו בני מיני, והאמת שאפילו אבל בני האנוש היא נחשבה נמוכה.
גזרתה לא הייתה משהו מיוחד, בסך הכול היא נראית די נערית.
אבל שערה, ובכן, זה משהו שהיה שווה צפייה.
שערה היה כצבע חיטה בשלה, כול-כך ארוך וגלי.
יכולתי לחשוב עליה במשך ימים ולילות, אך עכשיו, זה לא הזמן לכך.
עכשיו, אני צריך לעזוב ולקוות כי אראה אותה שוב בבוא הימים.
ואם לא, ובכן, זה יהיה חבל.