מדריך כתיבה – סימניי פיסוק מספרים ושגיאות נפוצות

סימניי פיסוק

א. נקודה (.)
(1) נקודה תבוא בסוף משפט חיווי. (משפט מוסרים עובדה, הבעת רעיון, הבעת דעה אישית).
לדוגמא:
רותי סולקה מבית ספרה.
(2) נקודה לא תבוא בסופם של משפטים המופרדים בשורות.
לדוגמא:
●צהוב
●אדום
● לבן
●ירוק
(3) אין לשים נקודה בכותרת.
(4) נקודה תבוא במשפטים קצרים או קטועים.
לדוגמא:
גשם. עננים. שלוליות. עשבים נראו בשדות.
(5) כאשר מופיעים סוגריים, הנקודה תופיע אחרי הסוגריים.
לדוגמא: (למרות התנאים הסניטריים).
(6) אין לשים נקודה בסוף שם הבא כחתימה בסוף מכתב.
לדוגמא:
אוהבת אותך.
שני
(7) נקודה הבאה אחרי אות או מספר תשמש לציון סעיף. אין לשים נקודה אחרי מספרים הבאים לבדם.

ב. פסיק (,)

הפסיק מצביע על הפסקה בדיבור בתוך המשפט, ועל כן הוא עשוי לבוא במקום שיש תפנית במבנה המשפט. אין להרבות בפסיקים.

(1) פסיק יבוא כשאין את וי"ו החיבור או מילת איחוי אחרת.
לדוגמא:
הפועלים חזרו תשושים, רעבים, חלושים ומאוכזבים.
אך כאשר ישנה מילת איחוי, הפסיק אינו נחוץ.
(2) במשפט מאוחה יש לשים פסיק לפני מילת האיחוי.
לדוגמא:
למדתי למבחן שעות, אך בשעת המבחן לא ידעתי דבר.
במשפטים קצרים הפסיק אינו נחוץ.
(3) נשים פסיק במשפט פנייה.
לדוגמא:
שושי, לכי להתקלח.
(4) ביטוי מוסגר במשפט הסגר (משפט שיש בו התייחסות של הדובר לנאמר), יופרד משאר המשפט בפסיק.
לדוגמא:
א. לפי דעתי, זה היה ממש לא לעניין.
ב. כמובן, אעשה זאת.
אם ההסגר קצר אפשר לוותר על הפסיק.
(5) את הקריאה נפריד מהמשפט בפסיק.
לדוגמא:
תירגעי, החיים יפים!
(6) במשפט מורכב (משפט המורכב משני משפטים [נושאים] ויותר הקשורים זה לזה), נפריד את חלקי המשפט בפסיק.
לדוגמא:
כשהגעתי הבייתה, ציפתה לי הפתעה.
(7) פסיק לסימון ביטוי (כגון: דהיינו, בדיעבד, אדרבה, לא, כן) המכוון למשפט הקודם.
לדוגמא:
לא, אני הולכת למכון בשעה שמונה.
(8) פסיק לסימון תמורה (תמורה היא חלק ממשפט אשר מהווה ביטוי נרדף).
לדוגמא:
מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל ליפקין מסלנט, נפטר ב-1883.
אבל אם התמורה קצרה או צמודה זו שלפניה או כאשר בא שם תפקיד ואחריו שם עצם פרטי – לא תופרד התמורה בפסיקים.
לדוגמא:
הקצב יצחק נעדר היום.
(9) בביטויים כגון: אלא, אסור, אין וכו' לא יבוא פסיק לאחר הביטוי, אלא אם כן המילה היא מילת איחוי.
(10) במשפטים ארוכים יש להשתמש בפסיקים, כדי לחלק את המשפט.

ג. נקודה ופסיק (;)
(1) הוא מחבר בין שני משפטים בהקשר שהוא אמיץ מהקשר בין משפטים המופרדים על ידי נקודה.
לדוגמא:
אני נשארתי לבד בבית; כולם נסעו לטיול.
(2) בפירוט עניינים הוא משמש כדי להפריד בין צירופיי ענייניים.
לדוגמא:
בטקס נכחו שרים רבים וביניהם מר א"א, שר הפנים; מר ב"ב, שר העבודה והרווחה; מר ג"ג, שר המשטרה; גברת ד"ד, סגנית ראש הממשלה.

ד. נקודתיים (:)
(1) לפני ציטוט או דיבור ישיר.
לדוגמא:
א. חני הפעוטה אמרה: "הגננת בגן חילקה לנו סופגניות לכבוד חנוכה".
ב. כתוב בחומש בראשית: "יום שלישי פעמיים כי טוב".
(2) הכללה לפני פירוט.
לדוגמא:
א. צבעיי הקשת הם: אדום, כתום, צהוב, כחול, תכלת, ירוק, סגול.
(3) לפני משפטים שהם הסבר למה שקדם להם.
לדוגמא:
אפוקליפסה: אחרית הימים.

ה. סימן שאלה (?)
(1) סימן שאלה יבוא אחרי שאלה.
לדוגמא:
מי הכין את הפסטה?
(2) בשאלה עקיפה אין שמים סימן שאלה.
לדוגמא:
הוא לא ידע היכן היא.

ו. סימן קריאה (!)
(1) יבוא במשפט ציווי.
לדוגמא:
צאי מן החדר!
(2) יבוא במשפט המכיל התרגשות רבה.
לדוגמא:
מעולם לא עשיתי את זה!

ז. סימן תמיהה (?!)
(1) יבוא בסוף משפט המביע תמיהה, או שאלה רטורית.
לדוגמא:
א. את לא חושבת?!
ב. ואיך עלה הדבר בדעתך?!

**הערה: סימן שאלה, קריאה ותמיהה היופיעו בסוגריים אינם שייכים למשפט.**

ח. סוגריים ()
(1) משמשים להוספת הסבר שלא קשור לטקסט.
(2) לציון מקורות.
לדוגמא:
"משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים…" (מסיכת אבות פרק א',משנה א').
(3) לציון הערות המחבר.
(4) לציון אותיות ומספרים הבאים לשם מניין. אפשר להשתמש בסוגר אחד.
לדוגמא:
א. יש לי שלושה ילדים:
(1) יוסף בן 24
(2) דוד בן 20
(3) שלמה בן 18
ב. יש לי שלושה ילדים:
1) יוסף בן 24
2) דוד בן 20
3) שלמה בן 18
(5) כשהמשפט המופיע בתוך הסוגריים מסתיים בסימן שאלה, קריאה או תמיהה – לא משמיטים את סימן הפיסוק היבוא אחרי הסוגריים.
לדוגמא:
(זה נכון?).
(6) כאשר המשפט המופיע בסוגריים הוא משפט עצמאי – סימניי הפיסוק יופיעו בתוך הסוגריים.
לדוגמא:
מכשפה: כולכם תמותו. (יציאה דרמתית מהבמה.)
(7) ישנם כמה סוגיי סוגריים:
סוגריים עגולים ( ); סוגריים מרובעים [ ]; סוגרים מזווים ; סוגריים צומדים / מסולסלים { }
(8) כאשר ידרש במשפט הנתון כבר בסוגריים להשתמש בסוגריים נוספים, נשתמש בסוגים שונים של סוגריים.
לדוגמא:
(מאזנים א [תרצ"ד], חוברת ו, עמ' 38 ואילך).

ט. מירכאות (")
(1) מירכאות כפולות (") או יחידות (') יקיפו ציטוט או דיבור ישיר.
(2) כאשר ידרש לשים מירכאות במשפט הנתון כבר מירכאות, נשתמש במירכאות יחידות.
לדוגמא:
יצחק אמר: "הפילוסוף אריסטו אמר 'ידידות אמת פירושה נפש אחת בשני גופים', משפט נכון, לא?".
)3) משתמשים לציון, שם יצירה או מוסד פרטי.
לדוגמא:
סטפני מאייר כתבה את הספר "דמדומים".
(4) לציון אירוניה, לעג, שימוש במילה שלא במשמעותה.
לדוגמא:
גיליתי שג'ורג' הוא אדם "מקסים" ביותר.
(5) בכתיבת אותיות.
לדוגמא:
אל"ף, בי"ת, גימ"ל.
(6) משמשים לראשיי תיבות (נוטריקון).
לדוגמא:
צה"ל – צבא הגנה לישראל.
(7) סימני פיסוק במירכאות.
ישנן כמה אפשרויות איך לפסק במירכאות:
אפשרות א. סימניי הפיסוק יופיעו בתוך הסוגריים.
לדוגמא:
הגננת אמרה: "הילדים התנהגו למופת."
**הערה: אם ישנו סימן שאלה, קריאה או שלוש נקודות שלא קשור למשפט במירכאות הוא יופיע לאחריו.
לדוגמא:
כתוב במגילת העצמאות: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבוני"?
הסבר: סימן השאלה לא קשור לציטוט כי 'אני' שואלת אם זה מה שכתוב בציטוט. וסימן השאלה לא חלק מהציטוט.**
אפשרות ב. (1) אם המשפט במירכאות יופיע בסוף משפט, הנקודה יכולה לבוא אחרי המירכאות.
לדוגמא:
הרצל אמר: "אם תרצה – אין זו אגדה".
(2) כשהציטוט מובא בתחילתו של משפט יבוא פסיק לאחר המירכאות.
לדוגמא:
"המורה דקלה נתנה לנו שיעוריי בית", רטנה דנה והתיישבה בכתפיים שמוטות לארוחת הצהריים.
**הערה: אם ראוי לשים סימן שאלה, קריאה או שלוש נקודות בתוך המירכאות, מכוון שהסימן שייך לציטוט – הסימן יהיה בתוך המירכאות.
לדוגמא:
"למה הלכת?" שאל בחימה.**
ג. פיסוק ציטוט מפוצל.
הכותב רשאי לפסק על פי הגיונו הבריא.
לדוגמא:
(1) "אתה יודע מה?" שהיתי כמה רגעים ובלעתי רוק. "לך לכול הרוחות".
(2) "את בחיים לא תביני אותי," הוא אמר. "את כול כך שקועה בעצמך".

י. קו מפריד (–)
משתמשים בו כשרוצים להפריד הפרדה יתרה בין חלקיי המשפט.
לפני ואחרי קו מפריד יבוא רווח.
(1) לעיתים משתמשים בו במקום מילה שהושמטה.
לדוגמא:
יעקב יושב ולומד תורה במדרש של שם ועבר. ועשיו – איש ציד.
(2) קו מפריד יכול לשמש במקום פסיק, שלוש נקודות, או נקודתיים.
לדוגמא:
א. צבעיי הקשת – אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול, סגול.
ב. אף אנוכי דבש מצאתי – אך לא בא אל פי ושפתיי.
ג. "אבי –" פיטר אמר באימה.
(3) לעיתים יבוא קו מפריד לתיאור שיחה.
לדוגמא:
– סיימת את המטלות שלך?
– כן, אמא.
(4) קו מפריד לציון "עד" בין מקומות, מספרים ואותיות.
לדוגמא:
א. סעיפים ג–ח
ב. בשנים תשמ"ח–תשנ"ג;
ג. עמ' 46–53
ד. בשעות 16:00–18:00
ה. קו חיפה–ירושלים

יא. זוג קווים מפרידים.
(1) יבואו במקום סוגריים.
לדוגמא:
הייתי בטוחה במאה אחוז – טוב, לא במאה אחוז – שהוא יהיה שם.
(2) לציון תמורה. (חלק ממשפט המהווה ביטוי נרדף).
לדוגמא:
כל הקדושות – ארץ ישראל, ירושלים, הר הבית, המקדש, הלוחות – אין בהן קדושה בעצמן ולא נתקדשו אלא במעשה המצוות.

יב. מקף (־).
מקף משמש לחיבור צמד מילים. אין שום רווח לפני ואחרי המקף.
לדוגמא:
א. דו־שיח, בין־לאומי.
ב. בית־דין, בית־כלא, אדם־מפלצת.
ג. סי־איי־איי.
ד. איש־איש, לאט־לאט, יום־יום.

**הערה חשובה: יש להיזהר לא להתבלבל בין הקו המפריד (–) למקף (־). הקו המפריד נועד להפריד משפטים והמקף נועד לחבר בין שתי צמדיי מילים.**
**הערה: במקלדת קשה למצוא את המקף והקו המפריד, לכן משתמשים במינוס (-) כפיתרון חלופי.**

יג. שלוש נקודות (…)
(1) אין דבר כזה ארבע נקודות או עשר נקודות. אם תכתבו יותר משלוש נקודות זאת שגיאה.
●טוב או לא:
משפט רע – זה לא נכון……
משפט טוב – זה לא נכון…
(2) משמשים להשמטה בציטוט.
לדוגמא:
"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ… וחושך על פני תהום".
(3) כאשר ההשמטה אינו ציטוט מהמקורות, אפשר למסגר את שלוש הנקודות בסוגריים מרובעים.
לדוגמא:
"הרגשתי כאילו אני מסתכלת בבואתי בעשרות מראות […]"
(4) כשהמשפט נקטע כשאפשר לשהשלימו.
לדוגמא:
את יודעת כבר ש…
(5)ג. על רמז מן הכותב שיש לו מחשבות או רגשות שאינו מעלה אותם בכתב, וכן על גמגום או על קיטוע בדיבור, על שיבוש או ערפול במחשבה או בזיכרון, או על שיסוע דברים הנמסרים מפי דובריהם.

★★★

מספרים
מספרים בלשון זכר 10–1:
אחד
שניים
שלושה
ארבעה
חמישה
שישה
שבעה
שמונה
תשעה
עשרה
מספרים בלשון זכר 19–11:
אחד־עשר
שניים־עשר
שלושה־עשר
ארבעה־עשר
חמישה־עשר
וכו'
למספרים שבין 19–11 בלשון זכר מוסיפים את הסיומת עשר.

מספרים בלשון נקבה 10–1:
אחת
שתיים
שלוש
ארבע
חמש
שש
שבע
שמונה
תשע
עשר
מספרים בלשון נקבה 19–11:
אחת־עשרה
שתיים־עשרה
שלוש־עשרה
ארבע־עשרה
חמש־עשרה
וכו'
למספרים שבין 19–11 מוסיפים את הסיומת עשר.

דוגמאות:
א. שתי רגליים
ב. פה אחד
ג. שני רחובות
ד. שלוש־עשרה מיטות
ה. ארבעה־עשר שולחנות
**הערה חשובה: אם את מתקשה לקבוע אם העצם ברבים זכר או נקבה הפכי אותו ליחיד.
לדוגמא:
עולמות – עולם
רגל – רגליים
פה – פיות**
המספרים בסיפורים, יכתבו במילים ולא במספרים.
טוב – שולחן אחד
רע – שולחן 1

★★★

שגיאות נפוצות.

שגיאות מקלדת – שגיאות כאלו מעידים על חוסר השקעה מצד הכותבת. היא מיהרה לכתוב, לא שמה לב לאות שברחה לה, או התגנבה בחשאיות למילה. לכן, עורכים את הסיפור ומבערים ממנו את השגיאות האלו.

שגיאות מקלדת/כתיב נפוצות:
(1) אל, על.
● אל – מילה המורה שלילה בזמן עתיד.
ב. אל – לקראת, לכיוון.
לדוגמא:
א. אל תעשי זאת!
ב. צעדתי אל משה בחשש.
● על – מעל דבר, באופן יחסי גבוה ממנו.
לדוגמא:
המפתחות היו מונחים על השולחן.
●טוב או לא:
(1) משפט רע – על תגידי לי מה לעשות!
משפט טוב – אל תגידי לי מה לעשות!
(2) משפט רע – צעדתי על עבר הסופרמרקט.
משפט טוב – צעדתי אל עבר הסופרמקט.
(3) משפט רע – הכוס הייתה מונחת אל השיש.
משפט טוב – הכוס הייתה מונחת על השיש.

(1) אם, עם.
● עם – הוספה למשהו, חיבור.
לדוגמא:
הלכתי היום עם מרדכי לשוק.
● אם – מילת תנאי.
לדוגמא:
אם תראי אותם, תגידי לי.
● טוב או לא:
(1) משפט רע – עם הם לא היו הולכים, זה לא היה קורה.
משפט טוב – אם הם לא היו הולכים, זה לא היה קורה.
(2) משפט רע – הלכתי יד ביד אם משה.
משפט טוב – הלכתי יד ביד עם משה.

שגיאות נפוצות; אותיות אית"ן:
(1) תחילית אל"ף – מציינת גוף מדבר, את ה-'אני' בעתיד.
תחילית יו"ד – מציינת גוף נסתר, את ה-'הם', 'הן', 'היא', 'הוא'.
תחילית ת"ף – מציינת את גוף נוכח, את ה-'אתה', 'את', 'אתם', 'אתן'.
תחילית נו"ן – מציינת גוף מדברים, את ה-'אנחנו', 'אנו'.
(2) ציווי – פועל בציווי יופיע ללא תחיליות. יאמרו בפקודה או בקריאה. ומידי פעם, יופיע אחריהם סימן קריאה.

א. בגוף מדבר (אני בעתיד) בזמן עתיד – תחילית אל"ף.
●טוב או לא:
(1) משפט רע – אני ידבר איתך מחר.
משפט טוב – אני אדבר איתך מחר.
(2) משפט רע – הבטחתי למיקי שאני ילך לשוק.
משפט טוב – הבטחתי למיקי שאני אלך לשוק.

ב. בגוף נסתר (הוא בעתיד) בזמן עתיד – יו"ד תחילית.
לדוגמא:
(1) הוא ידבר איתך.
(2) היא תדבר איתך.
(3) הן תדברנה איתי.
(4) הם ידברו איתי.
ג. בגוף נוכח (אתה בעתיד) בזמן עתיד – תחילית ת"ף.
לדוגמא:
(1) אתה לא תלך לבית ספר.
(2) את לא תלכי לבית ספר.
(3) אתם לא תלכו לבית ספר.
(4) אתן לא תלכנה לבית ספר.
ד. בגוף מדברים (אנחנו בעתיד) בזמן עתיד – תחילית נו"ן.
לדוגמא:
אנחנו נלך לשוק.
ה. פועל בציווי.
לדוגמא:
(1) צעדי בראש מורם.
(2) צעדנה בראש הטור.
(3) צעד לבית הספר.
(4) צעדו לבית ספר.
● טוב או לא:
(1) משפט רע – תצעדי בראש הטור.
משפט טוב – צעדי בראש הטור.
(2) משפט רע – תרוץ כמו הרוח.
משפט טוב – רוץ כמו הרוח.

***
כמה טיפים לסיום:

לפני שכותבים סיפור, מומלץ לבנות את הדמויות קודם לכן. אני אישית לפני כתיבת כול סיפור עושה רשימה כזאת לכול דמות:
שם פרטי ושם משפחה:
תיאור חיצוני של הדמות:
זהות (מה התפקיד של הדמות הזאת בסיפור, בת כמה היא, מי הם החברים שלה, משפחה, היכן היא גרה…):
קוד לבוש:
תכונות אופי:
חשוב לזכור שלכול דמות יש עבר משלה, תחביבים, שאיפות, קשיים… אם לא זוכרים את זה, נוצר מצב שדמויות חשובות הן שטחיות מידי.
אני עושה גם רשימה של אירועים מרכזים שיש בדעתי לשים בסיפור, זה מאוד יעיל כדי שלא ייווצרו "חורים" בעלילה.
בנוסף, העלילה צריכה להיות אמינה. למשל, אם אחרי חמישה פרקים הם מתאהבים, מצטערת אני לא קונה את זה. חשוב שהמעשים של הדמות יהיו תואמים לתכונות שלה. למשל, אם דמות ביישנית, תעשה משהו נועז או חוצפני, זה לא יהיה אמין.
גם אמינות של רגשות חשובה. לפעמים אני רואה בסיפור שדמות כועסת על משהו פעוט וזה פשוט לא אמין. או שדמות סולחת מהר מידי על מעשה חמור. יש פעמים שהדיאלוגים מאולצים, אני אישית מעדיפה שדיאלוגים יהיו טבעים כמה שאפשר. בדיאלוגים, אפשר לשים משלב לשוני נמוך וסלנג לפעמים, זה הופך את הדיאלוג ליותר אמין ופחות מאולץ.
לסיכום, הבנתם\ן, שימו דגש על אמינות בסיפור.

**עצה: תכתבו ותכתבו, זו השיטה הכי טובה להשתפר. כמובן, שגם לקרא המון מאמרים באנטרנט בנושא ולקרא ספרים.**