מגדל הקלפים(ספר חדש בכתיבה) – חלק מהפרק הראשון

היום הראשון במקום חדש הוא אף פעם לא קל את זה כולם יודעים וישנה אמרה בצבא עשו את זה לפניך ויעשו את זה גם אחריך אבל אף אחד לא באמת היה מודע לכל מה שיהיה במכינה ובטח לא ציפו להתחלה כל כך מסובכת וקשה עם תחילת היום הראשון. השקימו אתנו בצעקות ובקריאות רועמות פתחתי את עיניי הסתכלתי לכיוון השעון שמוצב בחדר השעה הייתה רבע לחמש לא הבנתי מה הם רוצים מאיתנו בשעה כזו, ארוחת הבוקר רק בשש וחצי התלבשנו בלבוש חם יצאנו והתרכזנו במרכז המכינה.
המנהל יצא אלינו במבט רציני וחד החל לסקור אותנו בעיניו החל לצעוק
"אתם עומדים להתחיל מבחן שנקרא בוחן בר-אור, זה הוא בוחן ומדד בצבא הבוחן את הכושר הגופני של הלוחם מראה לו מראה של עצמו ולכמובן לשימוש הצבא מה צריך לשפר ומה לשמר" צעק המנהל "הבוחן יימשך 50 דקות שבו תרוצו 2 קילומטר ותבצעו בוחן מתח ומקבילים כרגע תבצעו את הבוחן ביחס לתוצאה שלכם בהמשך כמובן הרף יעלה" החלו ליחשושים על הבוחן ועד כמה הוא הולך להיות לא פשוט במיוחד, המנהל קלט את הלחץ הרב והוסיף "אין לכם מה להלחץ מי שהיה בכושר לפני יוכל להוכיח את עצמו ומי שלא המכינה היא ההזדמנות שלו לעלות על הגל". כדקה לאחר מכן הגיע מדריך הכושר של המכינה שנראה כמו יוצא חיל הנחתים האמריקאי לקח אותנו למקום ממנו מתחילה הריצה והחל לסדר אותנו בשורות של 5 כל שורה והחל להסביר "כל דקה וחצי תיהיה הזנקה המטרה שלכם לרוץ 2 קילומטר וכרגע איננו מגבילים אותכם בזמן ריצה אז שוב תסתדרו ונתחיל" הייתי בשורה השניה מחכה להזנקה שלי מזיע מלחץ, הגיע תורי המדריך ספר "3,2,1 תנו בראשש".
רצתי ורצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי עם כאבים בצד זיעה קרה שציננה את גופי וחשבתי על העצה של המדריך להתרכז בריצה וברצון שלי להצליח ולהתעלם מהכאב כמה שניתן ניסיתי לפעול לפי כך הכאב פחת הנשימה הוסדרה טיפה יותר טוב המחשבה שלי הייתה על השירות לצד חברים טובים שמירה אחד על השני בעת קרב, המשכתי לרוץ בשיא הכוח הסתובבתי חזרה והמשכתי לרוץ בשארית כוחי סוחט מעצמי כל טיפת זיעה כל טיפה מחשבה שתחזיק את הכאב רחוק בזמן הריצה. הגעתי בין הראשונים והרגשתי מאושרר כמו שבחיים לא הרגשתי והמדריך הוסיף ואמר לי "הזמן שעשית לא רע אבל אתה תצטרך לשפר אותו הדרישה בזמן מבחן היא זמן יותר נמוך יאללה לך לכיוון המתחים והמקבילים"
הלכתי ובדיוק דניאל הגיע יחד עם רון השותף השלישי שלנו בחדר הם רצו לכיווני ואני עצרתי. דניאל שאל "יוני מתי הגעת?" "עשיתי 14 דקות כמה אתם? ראיתי שהגעתם ביחד" רון הגיב "עשינו 16 דקות לפי מה שדוד המדריך כושר אמר", המשכנו ללכת לכיוון המתחים והמקבילים משוחחים על התכנונים שלנו להמשך היום.
….