מבעד למשקפיים פרק 6

-בפרק הקודם-
חיכינו בתור לקפיטריה,כשלפתע,נשמע ברק מפחיד. היה לו קול של פיצוץ.
ופתאום,כל בית הספר נהיה חשוך.הייתה הפסקת חשמל.
-הפרק-
הגשם החזק המשיך להמטיר,ככל שהמטיר יותר זמן,כך התחזק יותר ויותר.ככל שהתחזק הגשם יותר ויותר,כך הטמפרטורה בחוץ ירדה יותר ויותר.ככל שהטמפרוטה החלה לרדת, הרגשתי את גופי מתקרר,את הקור החזק צורם בגופי.עכשיו,כשיש הפסקת חשמל,מזגני החימום לא פועלים.
החלה מהומה ורעש,התלמידים התחילו להתלונן על המצב.
קול פיצוץ נוסף של ברק השתיק אותם פה אחד.
התחיל להיות ריח שרוף באוויר.
יצא עשן כבד מכיוון המטבח.
הוא נכנס היטב לריאותיי,וניסיתי לנשום כמה שפחות אוויר.
עצרתי את נשימתי לכמה זמן שרק יכולתי,אבל לבסוף לקחתי נשימה ארוכה של עשן.
הרגשתי את העשן מחלחל אל תוך ריאותיי.
ושוב,התאפקתי לא לנשום,כמה שיותר זמן.
באותו הזמן,רובין כבר הספיק להיאבד בחשכה,וקבוצת ילדים התחילה לצעוק "שריפה! שריפה!".
לא הבחנתי במשמעות המילים,עד שראיתי להבה שיצאה מהמטבח,והתחילה להתפשט לכיוון הקפיטריה.
התחלתי להתרחק מהלהבה כמה שיותר,כשנשימתי עדיין עצורה.
האש גדלה וגדלה ככל שהתקרבה אל הקפיטריה.
כמה מורות שאחראיות על צוות הביטחון בבית הספר הגיעו,ואמרו ברמקול שנרוץ מחוץ לבית הספר. הם ניסו להרגיע את התלמידים,אך בקולם הייתה נימת לחץ,שהשתקפה גם באופן שבו עמדו:הן לא העזו להיכנס לחדר הקפיטריה,כדי לא לנשום את העשן,ובטח כדי שלא להיקלע לשריפה.
אחת מהן כל הזמן הזיזה את כף רגלה,מעלה ומטה,כאילו היא מצפה לרגע שבו תלך,והשנייה,הביטה כל הזמן לכיוון המדרגות.
הבנתי שברגע שיסיימו לדבר,התלמידים פשוט ידחפו זה את זה בריצה.
אילו רובין היה לידי,אולי הייתי בונה על זה,אבל אני חייבת למצוא אותו,אני לא אשאיר אותו כאן להישרף למוות.
או שאולי הוא חושב אותו דבר לגביי?
האש המשיכה להתפשט,והלהבה נהייתה עצומה.
בעזרת האש יכולתי לראות את כל התלמידים רצים,רומסים אחד את השני,במעלה המדרגות.
נשארתי לבדי בחדר.
הבנתי שרובין רץ עם התלמידים האחרים במעלה המדרגות.
עכשיו אני יכולה לדעת בוודאות שהוא בסדר.
או שלא?
נשמעה צעקה עזה,אך קצת צרודה מעשן,מכיוון חדר המדרגות.
"קייט!"
זיהיתי את הקול.זה היה קולו של רובין.