מבעד למשקפיים פרק 5

-בפרק הקודם-
היה צלצול להפסקת אוכל…
-הפרק-
הילדים התכוננו לצאת מהכיתה ולרוץ אל הקפיטריה, אבל קולו הרם של מר ריד קטע אותם.
"לפני שאני משחרר אתכם לקפיטריה",הוא אמר בקול רם והמשיך:"אני אתן לכם שיעורי בית."
התלמידים נאנחו.
מר ריד רשם בכתב עגול וגדול על לוח הגיר המחוספס:"היסטוריה-ע'מ 108-124."
"והכול למחר!",הוא פקד והוסיף:"אתם יכולים ללכת לקפיטריה".
הוא חטף משולחנו את משקפיו המרובעים והדקים,שם אותם על אפו ויצא מהכיתה בהליכה מהירה,בעוד שהוא מסדר את חליפתו.
"היום ננסה לתפוס את השולחן ליד החלון",אמר אליי רובין.
"טוב",עניתי לו.
התלמידים הסתערו אל חדר המדרגות,הם ירדו בו בריצה,דוחפים וצועקים.
אני ורובין הלכנו בשקט אחריהם,הבנו שאין סיכוי שנספיק לתפוס את השולחן ליד החלון.
המשכנו לרדת במדרגות התלולות,מאחורי חבורת הילדים שרצה לפנינו.
הגענו לחדר הקפיטריה.
הקפיטריה הייתה ריקנית וקודרת.
בחלון הגדול שמשקיף על מדשאת בית הספר לא היה סימן לקרן שמש אחת,ונשקפו ממנו רק קבוצה של עננים גדולים ואפורים.
מנהלת בית הספר,שהעדיפה לא להוציא כסף על חשמל כשיש שמש בחוץ,לא הייתה מדליקה אורות בקפיטריה כשיש שמש.
הפעם,היא הדליקה את המנורות הגדולות,שנראה היה כאילו לא הדליקו אותן הרבה זמן.
ניגשתי אל המדף של המגשים,ולקחתי שני מגשים,לי ולרובין.
חיכינו בתור לקפיטריה,כשלפתע נשמע ברק מפחיד.היה לו קול של פיצוץ.
ופתאום,כל בית הספר נהיה חשוך.הייתה הפסקת חשמל.