יום אחד אספר לך-מבט ראשון של אהבה- באיזור פברואר 2009

אם אתם שואלים אותי אם זאת הפעם הראשונה שהרגשתה מאוהב? אני לא אוכל לומר בכנות שכן. הרגשתי רגשות דומים לזה כשהייתי קטן יותר: במטוס לרוסיה לילדה בלונדינית יפס בעלת נימוסי שולחן גרועים ביותר. לילדה בגן חובה שכבר שכחתי מזמן את שמה. לבטי שכזכור לי עזבה לקנדה כשהייתי בכיתה ב". לאנדריאה שהיינו חברים טובים ואני מניח שגם היא הרגישה משהו אבל התפצלנו בסוף בית הספר היסודי.
ובכל זאת הפעם הרגשתי את זה בעוצמה שלא יכולתי לעמוד בה. זה קרה בשיעור היסטוריה במעבדות אני ישבתי בסוף הכיתה כהרגלי כדי להימנע במידת האפשר מהיחס של המורה מה שיאפשר לי להעביר את השיעור בדרך מענינת יותר. את ישבת בקדמת הכיתה רושמת כל הבל פה שדני מכתיב בקלסר הענק שלך. בשלב מסוים בשיעור החלטתי שאני אנסה ללמוד נראה לי שאפילו כתבתי קצת בכל מקרה באחת הפעמים שהבטתי בדני ראיתי אותך כפי שבחיים לא ראיתי אותך בעבר. כל כך יפה: עם השיער השחור המטולטל, עורך הלבן ועינייך הגדולות השחורות שתמיד נראות כנות מדי. הרגשתי מן שמחה לא יכולתי להוריד ממך את המבט כאילו שאת יצירת הפאר הגדולה ביותר של האנושות, לכל זה גם התלוותה תחושת אשמה על שאני בוהה בך כך אבל פשוט לא יכולתי להפסיק!. ברור שלא לקח יותר מכמה דקות עד ששמת לב והיסתכלת בי ישירות. מיד הורדתי את המבט שלי בחזרה למחברת. הלב שלי פעם בעוצמה, דם רווי אנדרנלין הציף אותי הרגשת "התפסו אותי על חם" גאתה בי. הסתכלתי על הלוח ועשיתי כאילו שאני מעתיק למרבה הבושה את עדיין הסתכלת עלי. בסופו של דבר חזרת לכתוב ואני מדי פעם בהיתי בך שניות שהתארכו לפעמים לדקה עד שהחזרת לי מבט וגרמת לי להרגיש נבוך על שאני לא לומד ומעז בלע בושה . וכך נמשך ונמשך השיעור- אין ספק שלא למדתי כלום.
בסוף השיעור במסדרון ניגשת ושאלת אותי "למה הסתכלתה עלי כל השיעור?" ואני עניתי בתירוץ שחשבתי עליו עוד בהתחלה בעודי מסמיק "לא הסתכלתי עלייך הסתכלתי על דני שהיה לידך ועל הלוח כדי להעתיק" את רק היישרתה מבט ואמרת "לא-אתה-לא, אתה הסתכלתה עלי" אמרת את זה בכזאת שלווה ובטחון וידעתי שלא הצלחתי לשטות בך. לא יכולתי להביט בך: עמדת כל כך קרוב זה היה גורם ללחיים שלי לעלות בלהבות או יותר גרוע שהיית יודעת מה הרגשתי מיד הסטתי את המבט ממך. אני כבר לא זוכר איך התחמקתי אבל זה בטח היה מטופש/מגוחך עם תירוץ מצוץ מהאצבע.