מבול של צרות שנחת עליי פרק 2

ועכשיו אחרי שאני סיפרתי לכם בגדול מה עבר עליי בשבועות הראשונים מהתאונה בתקופה הראשונה שהייתי עטוף בתצומת לב רבה מהצוות הרפואי ואחרי שהבנתם בגדול מה עבר עליי באותם שבועות שהיו בישבילי סיוט אחד גדול ,
אני חוויתי כול יום שעבר מחדש את אותו לחץ וחרדה מה עכשיו?
אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה איתי הלאה אחרי השיחרור?
כמובן אני הייתי עדיין בדיכאון ועצוב מאוד,
אני איבדתי אז רק לפני 3 שבועות את ההורים שלי והבנתי שאין לי עכשיו הורים והיה לי כול כך מפחיד שלא ירצו לאמץ אותי בגלל הגיל ולמזלי המזל פה שיחק תפקיד וכן מצאתי משפחה אוהבת שתידאג לי כאילו תמיד הייתי שלהם.
אני הרגשתי שקרסו לי החיים ברגע שבישרו לי את מוות ההורים .
נהרסו לי החיים בשנייה והשיקום היה ארוך נורא.
אני כול כך הייתי מדוכא ולחוץ שבשנייה אחת החיים שלי ישתנו ב180 מעלות,
מעולם אני לא האמנתי לפני כן שדבר כזה יכול לקרות איתי,
בחיים אפילו אני לא חשבתי על כך שיום הולדת ה14 שלי יכול להיות היום הולדת האחרון שאחגוג עם הוריי ויום ההולדת האחרון שנהיה משפחה שלמה באמת 😞
אני בחלומות הכי שחורים שלי כזה דבר לא יכולתי לדמיין שיקרה!
למה דווקא לי?
למה ?
ה' למה לקחת לי את ההורים ?
למה עכשיו ?
למה בגיל הזה?
מה עכשיו יקרה איתי אחרי שהוריי נירצחו ?
זו שאלה שהתנגנה במוחי פעם אחר פעם ותמיד ניסיתי למצוא תשובות.
לצערי לא היו לי חברים אז לפנות אליהם ולשתף אותם במה שעובר עליי ולפרוק את מה שעבר עליי ועבר עליי כול כך הרבה.
אם יש משהו שאני מצטער עליו שלא קרה בילדותי זה שלא הצלחתי למצוא חברים ,אפילו לא אחד 😔 יש לי בעיית תיקשורת ובעייה חברתית מגיל קטן .
אני לא הצלחתי להתחבר לאף אחד והגעתי למצב שהייתי מתבודד ולא היה לי אפילו לא חבר אחד לפנות אליו לעזרה בעת צרה.
הייתי בודד לגמרי בסיטואציה הזו.
למזלי היום יש לי 2 חברים מהכיתה שאני בקשר טוב איתם ,
הכרתי אותם שנה שעברה ואני מוצא בהם הרבה תמיכה ונחמה.
קוראים להם תומר ונועם .
הם בגילי גם סביב גיל 17.
קשה לי להאמין שמצאתי חברי אמת רק בחטיבה העליונה בגיל 15.5
אבל אני כול כך שמח מתי שהם הופיעו בתוך חיי🙏
ואני אספר על 2 החברים שלי בהמשך הסיפור
,נשאיר את זה לשלב אחר בסיפור .
וגם אני מסתדר טוב עם 2 האחים שלי אחּד קטן ממני בשנה וחצי ואחד גדול ממני בחצי שנה.
האחים שלי לוקאס ותומר הם מגן תמיכה שלי כבר תקופה של כשנה ,
הם גם 2 מתוך 4 הילדים הביולוגים של הזוג שאימץ אותי שכבר אז היו להם 2 ילדים מאומצים אח ואחות שאימצו בגיל שנתיים וחצי. אני מסתדר איתם ממש טוב וכמעט מיידית מהרגע שנכנסתי למשפחה הזו התחברתי אליהם,
הרגשתי שהם בראש שלי ואני כול כך נהנה מהתקשורת איתם וזו מתנה שהם היום בחיי.
גם על כך אני אספר מאוחר יותר על המשפחה שאימצה אותי ועל הקשר עם כול אחד מהם בהמשך הסיפור שלי אשתף פרטים נוספים על כך.
זוכרים שסיפרתי שקשה לי מאוד מאוד חברתית?
אז כן ,
קשה לי מאז שאני ילד לפתח חברויות חדשות,
להכיר ילדים חדשים
,להתחבר לילד חדש ולשמר איתו קשר זה בעייה עבורי,
לדבר עם מישהו לא רק על נושא של לימודים ולשמר איתו שיח גם מעבר למה שקשור לבית הספר,
זה קשור לכך שאני גם ביישן ולא קל לי להתחבר חברתית למישהו.
להתחיל לדבר עם מישהו ובכלל לשמור איתו על שיח תקופה ארוכה וליצור חברות זה מושג דיי מסובך עבורי.
ולמדתי מה היא חברות בגיל כ14 בפנימייה .
מעבר לאחותי אלה החברות הראשונה שלי הייתה בפנימייה עם ילדה אחת בשם מיאה שהייתה חברה שלי,
גם על כך אספר מאוחר יותר.
אז אני הייתי במצב כזה שלא היו לי חברים מלבד אחותי אם ניתן לקרוא לזה חברים. וזה קרה עד ללפני שנתיים.
עד שנכנסתי למשפחה שאני היום נימצא בה שבמילה אחת היא משפחה מדהימה ואני כול כך שמח שקיבלתי אותם מתנה !
את כול אשר על ליבי אני פרקתי למחברת שזה יומן שאני עד היום מנהל אותו.
אני מרגיש לפעמים שאני מדבר עם מישהו שאני כותב על דף כול מה שעובר עליי,
זה משום מה מרגיע אותי כתיבה ואני נהנה מזה‼️
אני מפרט ביומן את מה שעל ליבי כול שבוע שעובר מה חדש עבר עליי,
איך אני מרגיש,
כמה קשה לי,
הילדה היחידה מאז הילדות שהיא תמיד שם בשבילי ואני איתה בקשר ממש ממש טוב זה אחותי אלה!
אני סיפרתי לאחותי גם בתקופה ששהיתי בבית החולים וגם בתקופה אחרי שאני השתחררתי מהבית חולים והיינו אצל סבתא וסבא גם מה עובר עליי וכנל גם מתי שניכנסנו לפנימייה,
היא ידעה הכול ,
כמה קשה לי ,
אספר על כך מעט אחר כך .
אחותי הכירה אותי טוב והייתה עבורי כמו חברה ,
לא סתם אחות,
אנחנו מאוד קרובים ואוהבים אחד את השני,
למשל עם אלה אני קרוב יותר מאשר עם ארין אחותי .
אלה יודעת פחות או יותר מה אני מרגיש כי אני משתף אותה במחשבות וברעיונות שלי ובבעיות שלי גם,
אחותי הקטנה אלה הייתה בת 12 במות ההורים שלנו.
היום אלה בת 14.5.
אני אספר לכם בקצרה מי זאת אחותי הקטנה אלה :
אלה ילדה לעומתי מאוד חברתית
,מוצאת בקלות חברות חדשות
,אנשים מתחברים לאופי שלה שאני באמת חושב שיש לה אופי טוב והיא ילדה טובה ויש לה אופי מהפנט וכול מי שמכיר אותה נקסם מהחוכמה שלה ומכך שהיא בעצם גם ילדה נורא נורא מעניינת לשיח.
היא ילדה מאוד נחמדה ונעימה שאוהבת לעזור לאחר .
מדברת בנימוס לאנשים בוגרים ממנה ונעים מאוד ליצור איתה שיח,
היא טובה בלהצחיק ואוהבת לספר דברים מצחיקים שקרו לחברות שלה והיא אוהבת מאוד לספר בדיחות וסיפורים מצחיקים ולעומתי אלה אוהבת סרטים שהם יותר קומדיה וצחוק ופחות סרטים רציניים ,עצובים ומרגשים כמו שאני אוהב ,
עם זאת גם אחותי חובבת סירטי אימה כמוני.
אלה ילדה אכפתית,עוזרת לזולת,
אלה מאוד אוהבת איפור,שמלות,חצאיות מסתובבות ,תסרוקות בשיער,
לאחרונה מגיל 11 אלה לומדת לעשות תיסרוקות לעצמה ומגיל 9 היא לומדת על איפור מקצועי ולדעתי יוצא לה לא רע בכלל ,
היא מאוד מיוחדת ואני בטוח שלמרות שמבחינת יופי חיצוני יש כמה מינוסים בה מי שיזכה בה שהיא תהיה איתו יזכה באישה לעיניין.
היא מתלבשת מאוד אופנתי,
אוהבת אופנה וטיפולי יופי,
אלה מגיל 9 גם לומדת על עיצוב בגדים
,היא למדה לתפור במכונת תפירה ויצא לה לעצב בעיקר שמלות,חולצות וחצאיות ואף בגד ים והיא דיי טובה בזה והיא אמרה לי פעם שהיא רוצה לפתוח חנות שלה של קולקציית בגדים שהיא עיצבה לבדה ולמכור אותם,
וגם מה שאלה מאוד אוהבת בנוסף זה אפייה
,זה אהבה גדולה שלה עולם האפייה והיא מגיל 8 ניסתה לעצב עוגות מה שבעיקרון יוצא לה לא רע .

אחד הדברים שאלה אוהבת מאוד זה מוזיקה, זה חלק עיקרי מחייה
וחברות ויש לה כאלה לא מעט.

ברגע שאני השתחררתי פתאום הייתה לי תצומת לב פחותה יותר בבית של סבתא וסבא שלי.
בוא נגיד כך הם לא היו שמחים שהם צריכים לדאוג לי ,לאלה ולארין .
הם התעייפו מארין והתלוננו המון כמה שהם לא מרוצים מכך שאנחנו אצלם.
אני והאחיות שלי היינו במעקב של עובד סוציאלי כיתומים .
אנחנו היינו מוכרים ברווחה עוד מיום התאונה .
ברגע השתחררתי מהבית חולים ב12.1.22
אני שהיתי בבית של סבתא וסבא שלי מצד אבא .
הם תמיד התלוננו כמה שקשה להם פתאום שהם צריכים לטפל בי ובאחיותיי הקטנות.
הם תמיד אמרו לי כמה הם מצפים שנכנס למשפחת אימוץ כול שהי וכמה עכשיו לא מתאים להם לטפל בילדים .
למרות שבאמת לא היה להם שום בעיות איתי או עם אלה ,רק מעט עם ארין שהייתה צעירה יותר ממנו.
למרות שהם לא חוו בעיות איתי כלל הם בחרו בסוף פברואר לשלוח את שלושתנו לפנימייה ,
הם אמרו שהם קיוו שבחודש-2 ימצאו לנו משפחה ובגלל שזה לא קרה הם החליטו לשלוח אותנו בינתיים לפנימייה עם אופציה של ביקורים שלהם אותנו שם.
אני שהיתי אצלם בבית עד ל28.2.22
במשך כחודש וחצי +-.
עד ל12.2 אני גם הייתי במעקב בבית החולים אחת לשבוע.
מהתקופה הזו ששהיתי אצל סבתא וסבא שלי בבית אני לא זוכר הרבה.
אני זוכר בעיקרון את כול הקיטורים שלהם כמה שקשה להם
וכמה שאנחנו ניתקענו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון בחייהם וכמה שלא מתאים להם עכשיו ילדים,
בעיקרון אני זוכר את כך שאני הרגשתי אכזבה שסבתא וסבא שלי אמרו שאני מועקה למרות שלא עשיתי להם כלום ולא הפרעתי להם כלל להמשיך את אורך חייהם הסתמי שהיו מנהלים ביום יום .
כול יום אצלם היה כקודם
,רק קיטורים ורק תלונות.
אני חושב שהם בכלל לא הבינו כמה רע אני הרגשתי עם אחיותיי כי רק לא מזמן איבדנו הורים והסבתא והסבא חוץ מלקטר ולהתלונן לא עשו הרבה לצערי.
לא הרגשתי מהם תמיכה והרגשתי שבכלל לא באמת אכפת להם ממני ואני פשוט לא מצליח להבין למה היה להם כול כך כואב שאנחנו נהיה בבית שלהם כמה חודשים ,
הם נהגו להגיד רבות שגידול ילדים מעייף וזה לא שלהם ולא לרוחם ולא סתם בחרו להביא 2 בילבד ועוד בהפרש של 22 שנים ביניהם.

להגיד את האמת היום אני ואחיותיי לא בקשר חזק והדוק איתם,
מדברים איתם מפעם לפעם אבל דבר מעבר לא ,
הם לא קרובים לי ואני אף כועס עליהם שככה הם זרקו אותי ואת אחיותיי בפנימייה לגורל לא ידוע ולידיים לא ידועות .
הם אפילו לא ידעו את מה שנעשה לי שם כי לא סיפרתי להם כי הרגשתי שזה גם ככה לא יהיה להם מעניין לשמוע כמה אני סבלתי באותו פנימייה באותו שנה וקצת ששהיתי שם וגם לא סמכתי עליהם 😞

אז ככה כפי שאתם בטח הבנתם אני לא הייתי מאושר ורגוע מתי שאני הייתי בבית עם סבתא וסבא שלי והם היו אחראים עליי.
הם דיי מהר הסירו את האחריות שלהם עלינו ואמרו שהם מבוגרים מידי לגדל לחנך ולפתח 3 ילדים שמתוכם 2 כבר מתבגרים .
הם לא בנו על זה.
וזה לא מתאים להם ולא סתם הם הביאו 2 ילדים ועוד בהפרש ענקי של 22 שנה זה מזה
, כן אותי נתון זה גם מפתיע מאוד שסבתא שלי ילדה את ילדה השני אחרי 22 שנים ,
זה משוגע ומטורף שיש לה 2 ילדים בהפרש 22 שנה ,
אפילו בין ילד ראשון ל6 זה נחשב הפרש ענק.
את אבא שלי ילדה בגיל 18 שזה אמא צעירה ותוססת ואת אחיו הקטן ילדה כבר בגיל 40 שזה כבר אמא דיי מבוגרת.
אשכרה כן יש לה ילד בן 20
זה הפרש אחים כבר כמו אמא / אבא וילד / ילדה .
סבתא וסבא שלי מעולם לא היו חובבי ילדים גדולים ואף פעם לא התלהבו מתינוקות ופעוטות ואף פעם לא אמרו איזה תינוק/ ילד חמוד
ולכן הם כול כך הפגינו חוסר התלהבות/ שמחה מתי שנפלו עליהם פתאום באמצע חייהם.
אני סבלתי אצלם בדיוק כמו בפנימייה!
מעט טוב יותר היה לי אצלם אבל ממש רחוק ממה שהייתי רוצה.
למרות בפנימייה היה לי עוד יותר קשה פי כמה מאצלם בבית!
לא הרגשתי אצלם טוב יותר!
יש להם בית לא גדול וסבלתי כבר אז מחוסר פרטיות בביתם כי הייתי עם 2 אחיותיי באותו החדר וגם החדר היה לא גדול.
והוא היה קטן מידי לעיצוב ל3 .
אתם בטח שואלים את עצמכם מה כול כך עיצבן אותי בסבתא וסבא שלי מצד אבא?
הם כול הזמן גרמו לי להרגיש מיותר,
לא משנה מה ואיך עשיתי הם תמיד הראו את חוסר אהבתם וגרמו לי להרגיש שהם בכלל לא אכפת להם ממני ומהעתיד שלי
.
במקום לנחם אותי על כך שנותרתי יתום ולתת לי תמיכה ועזרה זה לא קרה ואף החמירו לי את מצבי הנפשי.
הם כול הזמן גרמו לי להרגיש אשם בכך שאני אצלם ,
גם אלה הרגישה אותו הדבר מתי ששנינו היינו אצלם בבית .
הם קיטרו ללא הפסקה כמו 2 זקנים מעצבנים וזה היה לי בו זמנית כול כך לא נעים וכול כך קשה ומעצבן להרגיש שאני לא רצויי בכלל בביתם ולמען האמת אני הרגשתי מיותר עבורם אז גם במידה מסויימת שמחתי מתי ששיבצו אותי למקום חדש ובו זמנית גם פחדתי ונילחצתי
האם באמת יהיה לי שם טוב יותר?
לא באמת ידעתי מה מצפה לי ולא ידעתי אם באמת ירגיש לי טוב יותר להיות בפנימייה שזה עם ילדים לא מוכרים בחדר ואני עוד מבחינה חברתית פשוט נורא ופחדתי שאני אהיה שם לבד כמו בבית ספר .
אבל אני לא שיערתי לעצמי שיציקו לי בפנימייה ,יצחקו עליי ואף יקללו אותי
ואני ארגיש שם פשוט נוראי עם עצמי .
וכן הביטחון העצמי שלי בפנימייה ניפגע וגם לא מעט.
מה שבטוח הרגשתי רחוק מאושר ששיבצו אותי להיות בפנימייה‼️
סבתא וסבא שלי מצד אבא תמיד נהגו להגיד לי שהייתי אצלם כמה שלא פשוט להם שהוריי נהרגו וכמה אחריות גדולה זו ילדים .
הם גרמו לי להרגיש רע עם עצמי שאני נימצא אצלם בבית באמצע חייהם ובכללי כבר אז אני הרגשתי מיותר עבורם ולא פלא שאנחנו יחסית רחוקים זה מזה היום וגם אז .
אנחנו נפגשים פה ושם ,הם באים מידי פעם לבקר,מביאים שוקולדים או איזשהו אוכל או לוקחים לפעמים אחת לכמה חודשים יכולים לקחת למוזיאון או לגן חיות או משהו בסגנון .
זה היה בערך עד סוף פברואר.
מה12.1-28.2 של שנת 2022.
להגיד את האמת כבר אז ששהיתי בבית אצלם הרגשתי מדוכא ועצוב כי איך נער צעיר יכול להרגיש בנוח אם מישהו מזכיר לו כול היום על מות הוריו?
אומר לו כול יום מס' פעמים ביום כמה שקשה לו בגלל הנכדים שלו אצלו בביתו?
וכמה הוא מרגיש עייפות שאני כנכדו נימצא אצלו?
ולמה ההורים שלי בכלל נהרגו ולא נשארו לטפל בנו?
באמת שכך הייתי רוצה שהם לא ימותו ויהיו פה לצידי ולא להגיע לאן שהגעתי שזה התחיל בבית של סבא וסבתא שלי ואחר כך גם בפנימיה.
התקופה הזו של החודש וחצי שאנחנו שהינו אצלם בבית הייתה גם תקופה לא קלה ומאתגרת עבורי .
אבל הסיוט הגדול חיכה לי קדימה אחרי כמה חודשים שהות בפנימייה ,
אספר אותו בהמשך מאוד בקרוב איך עבר יומי הראשון בפנימיה ובכללי איך עברו עליי הימים הראשונים שם וגם על 2 אחיותיי הקטנות
מתי שאני שהיתי בבית שלהם יחד עם אחיותיי אנחנו היינו במסגרת בית ספרית רגילה כמו קודם בימים הטובים .
הלכנו לבית ספר שהיינו בו לפני התאונה .
להגיד את האמת
כפי הבנתם אותה תקופה ששהיתי אצלם לא הלכה לי דבש 🍯.
היו המון המון קשיים נפשית חברתית בעיקר.
למרות שמתי שאני שהיתי אצלם בבית אני לא יצרתי להם בעיות,
להפך אני עזרתי לסבתא שלי בנוגע לבישולים ואף הכנתי ארוחות שלמות לכול המשפחה.
לא יודע למה אני נהנה מזה וגם בפנימיה עזרתי עם בבישולים ואפייה.
אני ואלה כן היינו נמצאים במטבח לעיתים קרובות והכנו יחד כול מיני מאכלים שונים ומגוונים .
מתי שאני שהיתי בבית של סבתא וסבא שלי בילתי הרבה מזמני במטבח שלהם.
הם היו שמחים דווקא בעובדה הזו שאני פעיל במטבח ואף נהנה מדברים כמו לטגן שניצלים או לעשות פשטידה או להכין עוגה .

בואו אני אספר לכם בכמה שורות מי הם הסבתא וסבא שלי מצד אבא ?
מצד אמא לא רלוונטי,
גם איתם אני בקשר לא להיט.
סבתא שלי מצד אבא קוראים לה סילביה והיא בת 62
מבלה כול היום עם הבישולים ועם התנור ,
זה אחד הדברים האהובים עליה.
ספר מטבח וניקיון זה אהבת חייה חד משמעית.
בחיים לבשל לקרוא ספרים משעממים של זקנים,
לראות חדשות ,
לרכל על השכנים אחד התחביבים האהובים עליה ביותר .
בכללי סבתא שלי אדם משעמם ,לא חברתי במיוחד,תוקפני לפעמים ובכללי אנחנו מאוד רחוקים.
סבא שלי קוראים לו ניק בן 64
הדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה הים
ואוהב לשמוע חדשות כמו כול הזקנים בגילו ,
הוא כול היום עם הסבתא עם חדשות דלוקות,
אני לא מבין למה בכלל זה מעניין להם?
הוא אדם משעמם לשיח ,לא מבין אחרים ובכללי אדם שאני לא כול כך מחבב.

אז יאללה יאללה בוא נגיע לחלק העיקרי ביותר בסיפור,
לחלק המעניין,
לחלק התכנסנו אליו מהתחלה
אז שאלת המיליון הכי מעניינת
איך אני מגדיר את הפנימיה ששהיתי בה ?
איך עבר היום הראשון?
עליי?
על אלה?
על ארין?

אני אספר לכם עכשיו את כול הדבר הכי מעניין‼️
איך אני מגדיר את הפנימיה נכנסתי אליה ?

אני יכול להבטיח לכם שמעכשיו הסיפור יהיה באמת באמת מעניין ויכנסו יותר ויותר פרטים מעניינים על החיים שלי ואתם ממש תתעניינו לשמוע עליו,אני בטוח בכך‼️