מבוך הדרקונים פרק 3

הממלכה שביער הגבול

לאחר ימים של עקיפת ישימון הרשע, הגיעה החבורה סוף סוף לגבול ממלכת האלפים ובני האדם. כשראו את יער הגבול, השתוממו בני החבורה. היער, שנשרף על ידי קיס'נור, והוקם לתחייה על ידי אורוז, נראה עצום. עתה, במקום שבו עמדו בפעם הקודמת, היו המוני עצים, צעירים, אך זקופים, גאים וחזקים.
"אני לא מאמין" אמר לינדור ברגש "הוא גדול יותר מאי פעם" אמרה לילה בשמחה וליטפה ברוך את אחד מגזעי העצים.
"אכן" אמר אודון "נראה שמאז ביקורנו היער שגשג". "ידעתי שיהיו למה שעשה אורוז השלכות, אבל לא שיערתי שדבר כזה יקרה" אמר רודון.
במשך שעה השתהו בני החבורה על העצים והחלו לטייל ביניהם, ובלי לשים לב החלו להעמיק יותר ויותר לתוך היער. לאט לאט העצים החלו להיות יותר גבוהים וצפופים, והיער נעשה יותר פראי. סהר לא הצליח להאמין, אבל נראה שהחיות היו שונות מאשר במקומות אחרים. סנאים בגודל מפלצתי התבוננו בו מענפי העצים. זאב ענק בצבע של עץ ארב לעדר צבאים עצומים בעלי רעמה כמו של אריה וניבים שנחו בצד השביל.
"אני חושב שאנחנו צריכים לצאת מכאן" אמר סהר "אני מסכים" אמר רודון "אבל השאלה היא איך נצא מכאן" אמר לפתע פלר.
רק אז הבחינו כולם שהם העמיקו יותר מדי לתוך היער, לחלק שאף אלף, בן אדם או גמד אי פעם היו בו.
קללה עסיסית בקעה מפיו של רודון. "חדל" אמר אודון "לקלל את טיפשותנו לא יוציא אותנו מהיער". "אבל" אמר "אולי כמה מילים נחמדות יותר יוכלו להוציא אותנו מכאן". מיד החל אודון למלמל כול מיני מילים.
לאחר מספר דקות הפסיק אודון ואמר "לא במקרה נכנסנו ליער. יש רשת מוזרה של קסמים שגרמה לנו בדרך כל שהיא להיכנס ליער. למעשה, מעולם לא נתקלתי בכשפים כאלה. מדובר בכמויות עצומות של אנרגיה שמושקעות כאן, והקסמים האלו התחברו ברשת מוזרה שאני לא מצליח להבין בכלל איך להפר בה חלק קטן, ודאי שלא את כולה. נראה שמישהו רוצה שנהיה כאן".
כולם שתקו. סהר ידע שכולם חושבים בדיוק על מה שהוא חושב, 'האם ייתכן שהשטן גרם לזה כדי שלא נוכל למצוא את הספר?'.
לבסוף אמר אודון "אין לנו ברירה, אלא להיכנס עוד יותר לתוך היער. זה הסיכוי היחיד שלנו, כיוון שאולי בתוך היער מתחבא זה שיצר את רשת הכשפים הזאת, ואז נוכל לגרום לו לבטל אותה." "אני בספק אם נוכל לגרום למי שיצר אותה להפסיק אותה מרצונו החופשי" אמר רודון "לפי מה שתיארת יהיה כמעט בלתי אפשרי לנצח את זה שיצר את הרשת כדי להרוס אותה".
"אבל איך אתם יודעים" שאל פלר "עם בכלל יש שם מישהו?"
"אנחנו יודעים" אמר רודון "כיוון שככל שמתקרבים יותר למרכז היער, נראה שהכשפים נהיים ויותר מרוכזים, סבוכים, ואפילו חיים. בנוסף, נראה שיש מקור כלשהו של חיים במרכז היער, והוא עצום. אלא עם יש אל ביער, אז זה לא הגיוני".
כך, בלי שום מילה נוספת, פנו כולם לכיוון מרכז היער.
ככל שהתקרבו עליו, כך היער נהיה יותר ויותר מוזר. העצים החלו להתנועע, החיות היו מוזרות יותר וגדולות יותר, והייתה הרגשה מוזרה באוויר, כאילו באוויר עצמו היה משהו חי.
לאחר כמה דקות הליכה, סבך העצים פינה את מקומו לקרחת יער רחבה.
מראש צוק נמוך, נחת מפל מים קטן והתרכז לבריכת מים, שבא שחו כל מיני דגים מופלאים. עצים עצומים, שהגיעו עד לגובה של 60 מטרים התרכזו במעגל רחב סביב עץ ענק. גובהו של העץ הגיע ל 110 מטרים, והיקפו היה 20 מטר. דלת עגולה, צבועה בצבעים עליזים במיוחד, בלטה מהעץ.
כוורות, עשרות מהן, ניצבו על יד העץ הגדול, ונחילי דבורים הקיפו אותן. על יד קבוצת העצים הענקים, צמחה חורשת עצי אדר, שכל אחד מהם היה עצום, ופירותיהם נראו גדולים במיוחד. גינה גדולה למדי, שבא צמחו מגוון רחב של צמחים, צמחה על יד החורשה. בגינה צמחו צמחי מרפה ומאכל. חיטה, עגבניות, גפנים, מלפפונים, כרובים, נענע, עלי תה, פולי קקאו, פולי קפה, כותנה, ג'ינג'ר, שום, בצל, פלפלים ועוד רבים אחרים, ובניהם מגוון רחב ויפיפה של פרחים בכל צבעי הקשת, צמחו שם.
כל זה נראה לא טבעי, יותר מדי מוזר. 'מה שכן' חשב לעצמו סהר 'אם השטן היה רוצה להביא אותנו לכאן, הוא לא היה טורח לקשט את המקום כל כך'.
אבל, הדבר הכי משונה, היה האיש שטיפל בגינה.