מבוך הדרקונים פרק 1

סיוט

סהר עמד במקום מוזר. המקום נראה לו כמו מבוך, אבל קנה המידה היה עצום. לצידו עמדו אודון, רודון, פורקיס ושאר החבורה. על ידם עמדו בלגנאום וסווילונור הדרקונים, ונראה כאילו הם מנסים לרחרח אחר משהו. בנוסף, הוא הבחין באלף לבוש גלימות זהובות, שערו זהוב ונזר זהב על מצחו. כולם הסתדרו במעגל עם כלי נשק שלופים, ומהחשכה ששררה בחדר, נראו עשרום ומאות זוגות עיניים גדולות.
התמונה השתנתה.
עתה עמד סהר עם החבורה, בגינה שאיש מוזר סידר ושתל בה פרחים וטיפח אותם באמצעות קסמים. לפתע הוא הרים את עיניו לסהר ואמר "היזהר, כיוון שהחשכה קרובה. תצטרך לבחון כל דרך אפשרית עד שתגיע לאמת" אמר ברצינות. לפתע הוא גיחך ופרץ בצחוק, ואמר "מצטער, אני לא יכול להיות רציני כל כך הרבה זמן, ועכשיו כדי שתלך" אמר וחזר לעבוד בגינה.
התמונה השתנתה.
כעת סהר מצא את עצמו על יד הר אות'לון. על ידו, הוא ראה את החבורה, למעט אודון, ומולה היה מישהו שנראה כמו אלף עם שיער בגוון דם. אבל נראה שדעת כולם הוסחה על ידי דמות זוהרת שעמדה בראש ההר. הדמות נראתה מוכרת, ובכל זאת היה בה משהו משונה.
התמונה השתנתה.
הוא ראה עיר ענקית. עיר גדולה בעלת חומות לבנות וגדולות, שניצבה סמוך להר ענקי. על יד העיר, הוא ראה את השטן, זחוח ומלא אנרגיה. הוא החזיק בספר הכאוס. על ידו עמדה דמות שחורה, גדולה ממנו כפליים ובעלת המון ראשים. הדמות החזיקה אלה ענקית, וכל גופה היה שחור.
התמונה השתנתה.

כעת הוא עמד מול אוקיינוס. הגלים המתנפצים והסוערים נראו מהפנטים, והוא ממש הרגיש מין משיכה עליהם, ממש כמו בארמון השטן. אבל היה משהו משונה נוסף במים. הם לא היו שקופים, אלא אפורים. למעשה, כל החוף היה נטול צבע. לפתע הוא נפל למים. המים היו כמו חומצה, הם שרפו אותו והחלו להמס אותו. נראה היה שהמים מכחידים את עצם הקיום שלו, מפוררים את נשמתו כאילו הם מנסים למחוק אותה לחלוטין. הוא הרגיש שהוא נגרר על ידי זרמי המים עמוק יותר ושהוא נמשך למרכז. לפתע הוא נעצר. למעת הזרמים שבמים, הכול היה שקט. השקט הזה גרם לו להרגיש מוזר, כאילו הוא מצפה שפתאום משהו יכה בו.
לפתע, דמות מוזרה, דמוית נחש ים, זינקה מהמעמקים. סהר ראה כל פעם רק חלקים ממנה, אבל הוא ידע שהיא עצומה, ושהיא קטלנית.
"המים האלה הם ביתי" אמר קול עמוק שבקע מראשו המוסתר של הנחש "אני שותה אותם, אני ניזון מהם, ואני מוחץ את אויבי איתם, אבל הם לא בשביל יצורים כמוך". "האדון שלי רוצה אותך" אמר הנחש, "ולא, זה לא השטן" אמר הנחש כמענה למחשבתו של סהר. "השטן הוא גרגר אבק לעומתו" אמר הנחש "הוא לא מעניין אותו בכלל. אבל אתה מעניין אותו". "אתה מסקרן אותו, ועל זה אתה צריך להיות אסיר תודה, על כך שמישהו כל כך חשוב החליט שאתה מעניין אותו. הוא החליט להשאיר אותך בחיים לראות מה יקרה אתך, מה יהיה בהמשך. אבל עכשיו, אתה הולך". לפתע זינק הנחש אל עבר סהר, פער את לסתותיו, ובלע את סהר.