בעקבות המתחזים – פרק 1

"אני לא מבינה! למה הדבר החשוב ביותר אצל ילדים בבית הספר החרא הזה זה צומי? בנות מתלבשות כמו זונות, בנים מחפשים את המחשופים ומתעניינים רק בבנות שיש להם! כמובן זה לא כולם! אבל הם הרוב, הרוב הם סטוציונרים!" 24.12.2013
היי שמי זואי, אני בכיתה ט' בשכבת שחמודים הם נדירים! החברות הטובות שלי הם שיר ושנהב. יש לי שני אחיות, והורים מקסימים שאני מודה לה' כל יום אליהם! אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים שלי (עכשיו ובעתיד)! ובנתיים החיים משעממים.
אני רצה מהר למקלחת כדי להתחיל יום חדש וצפוי להיות משעמם! בשבילי כל יום הוא אותו הדבר. אני רוצה הרפתקה וריגוש בחיים, כן אני יודעת שאני חייה בסרט, אבל תנו לחלום!
אחד הדברים הכי מעניינים ביום הוא ליד מי אני הולכת לשבת באוטובוס? פעם זאת אחותי (נעמי, אחות סבירה, קטנה ממני בשנתיים), פעם זה ליד שיר, לפעמים זה ליד מישהו חדש.
יש ילד במושב, בשכבה שלי ששונה (קצת) משאר הבנים, יותר נחמד, שמו אורי. לפעמים אני יושבת לידו, אבל נראה לי שהרסתי את היחסים בנינו! – זה היה בזמן פעולה, הייתה לנו כמה משימות שחומוס וביצים קשורים זה זה. אתם יכולים לדמיין לכם שזה גרם למלחמה. אז היו כמה השפרצות חומוס ביני לבינו (היה כיף ;) ואז זרקתי עליו ביצה! במצח! כמובן זה היה מצחיק, לא סליחה קורע, אבל אחרי זה דיברתי עם שיר והיא אמרה לי שיכול להיות שהוא נפגע, יכול להיות שהעלבתי אותו. עכשיו לאורי יש אח שגדול ממנו בשנה, (בכיתה ז' הוא אהב להתעלל בי! כל הזמן נתן לי כפות במצח!) והוא גם נזף בי כזה.. יש לי רגשות מוזרים כלפי שניהם, אבל נראה לי שזה יותר לכיוון ידידים!
אז בחזרה לאוטובוס, כשאני יושבת לידו זה די מתוח!..
אנחנו מגיעים ראשונים לבית הספר, כאילו ההסעה, ומיד אחרינו מושב אחר. עכשיו במושב הזה גר ילד שממש מושך את צומת ליבי! וממש לא באה לי על זה. שמו דניאל, אבל עוד נחזור אליו.
קרה לי משהו מעניין באוטובוס, בספסל האחורי יושבים כל הבנים המחפשים צומי ומחשופים! פשוט מגעילים אותי! עכשיו לפני כמה ימים שמעתי אותם מדברים, לא מרצון, נאבדו לי האוזניות, וזה נשמע שהם מדברים על זונות, אבל כאילו שהם היו איתן! אמרתי לעצמי שהדמיון שלי משטלת עלי ועזבתי את העניין. אבל.. אתמול חזרתי ברגל הביתה מבייביסטר (השני שלי! תחום הבייביסטר שלי לא חזק. בפעם הראשונה נרדמתי על הספה, ועוד היה תינוק בבית! לא נורא.. ואתמול הרסתי להם את הטלויזה! לא לאותם אנשים דרך אגב), וראיתי ילד הולך דרך חורשה לכיוון אחורי המפעל שיש לנו במושב. עכשיו הוא היה חשאי והכל! אז עצרתי לרגע וחשבתי. מה ילד יכול לעשות באמצע הלילה ליד מפעל? מי הוא? מה הוא מתכנן? מה הוא מחפש שם? אז, ובלי לחשוב הרבה, התחלתי לעקוב עליו! נראה לי שפשוט השיעמום בחיים שליי גרמו לי לעשות את זה. המשכתי לעקוב אחרי עד שהגעתי לחניה של המפעלץ מאחורי כמה מכוניות קבוצת אנשים ישבו שם. חלקם היו מוכרי, ילדים מבית הספר, וחלקם זרים לחלוטין. ברגע זה ידעתי שקורה משהו, משהו נורא, משהו שצריך לעצור!..