מאחורי הסורגים(תסריט)-חלק 7

סצנה 10- ריב
אנה:" 'היא לא תעז להלשין למנהלת' אמרת, 'אני אגע במה שאני רוצה' אמרת"
אור:" אני לפחות מצילה אותנו מהרשעות של נטלי…..!"
אנה:" מצילה אותנו??? אנחנו מנקות שירותים, במברשת שיניים, איך זה להציל אותנו?!"
אור:" טוב אז לא עשיתי עבודה כזו טוב, אבל בחייך, לא נמאס לך לפעמים שנטלי יורדת עלינו?"
אנה:" לא, ממש לא! דווקא הכי לא! להפך אני פשוט ממשיכה כרגיל, כי אני מתעלמת ממנה! ועכשיו תראי איפה אנחנו בגללך!"
אור:" היי, תגידי לי תודה!"
אנה:" למה? בגללך אנחנו מנקות שירותים!"
אור:" כן אבל אני לפחות ניסיתי להוציא אותך מזה!"
אנה:" את צודקת, אני צריכה להגיד תודה, רק חבל שלא עשית עבודה טובה כ"כ!"
אור:" טוב, יודעת מה? אני מצטערת שסיבכתי אותך בזה, אני מצטערת על שלא הקשבתי לך"
אנה קוטעת אותה:" תודה לך באמת"
אור ממשיכה:" אבל אני רוצה לשאול אותך משהו… לא נמאס לך לחיות כאן?"
אנה:" מה זאת אומרת?"
אור ממשיכה:" יודעת מה עזבי, לא יודעת מה איתך אבל לי נמאס מהעונשים ומהחוקים מהמנהלת המכשפה הזו ובמיוחד מנטלי, מה דעתך שנברח מכאן? נחייה חיים חדשים! טובים יותר! נוכל לעבוד ב……."
אנה קוטעת אותה:" מה??!!! לברוח? יצאת מדעתך?? מה פתאום לברוח? החיים פה בסדר גמור יש פה אוכל טעים, מיטות חמות, ועוד כול…..מיני…… דברים"אנה קצת לא בטוחה בתגובתה.
אור:" אבל יש פה גם מנהלת מרשעת, נטלי! חוקים עונשים! עבודות פרך! את לא יכולה להעמיד פנים שכל זה איננו! את לא יכולה להעמיד פנים שטוב לך כאן!"
אנה:" אבל כן טוב לי כאן! ולהגיד לך גם למה? כי אני חיובית! תחשבי על מה שטוב ולא על מה שרע"
אור:" מה זאת אומרת? את חושבת שאני כל הזמן שלילית? אובכן אני לא! תאמיני או לא, אני תמיד מנסה להיות חיובית, אבל הבעיה שאין כאן דברים טובים לחשוב אליהם! ותאמיני לי שאני משתדלת מאוד למצוא!"
אנה:" אז תשתדלי יותר! את לא מבינה, פה טוב ושם בחוץ רע את כול הזמן חושבת מה רע תחשבי מה טוב פה!"
אור:" כאילו שאת כל הזמן חושבת על מה שטוב"
אנה:" אולי לא תמיד אבל כרגע כן"
אור:" טוב די כבר אם הריב הזה"
אנה:" למה כי את מפסידה?"
אור:" לא כי אז לא נהיה חברות יותר ואני רוצה להיות חברה שלך ואני לא יודעת איך הייתי יכולה לחיות בלעדייך!"
אנה:" אהה סליחה לא הבנתי, צודקת, בואי נפסיק לריב"
אור:" חוץ מזה אני צריכה אותך לתוכנית בריחה שלי."
אנה מסתכלת על אור במבט חושד. ושתיהן הולכות לחדר מתקרבות למיטה ונשכבות.
אור ואנה אמרו זו לזו בפה אחד:" סליחה"
אחרי שנייה כשהן הבינו ששתיהן אמרו את זה באותו זמן הן הוסיפו "סולחת"
אנה:" את עייפה?"
אור:" בערך"
אנה:" אני מאוד"
אור:" אז לילה"
אנה:" טוב"
אור:" לא בטוח"
אור ואנה מצחקקות
אנה נרדמת ראשונה ואור אחריה
סוף סצנה