מאחורי הסורגים(תסריט)-חלק 1

סצנה 1- הסיוט
-לילה, שעה 1:14 לפנות בוקר-
אנה ואור ישנות בבית יתומים ואנה חולמת על הורים שלה וממלמלת משינה.
אנה:" איממ…. אב… לא… די… אבא, לא!! אמא……!….." ומסתובבת מיתוך שינה ונותנת לאור מכה ומעירה אותה.
אור:" מה קרה??" אור התעוררה בבהלה וכשנרגעה אמרה:" אנה!"
אנה:" מה! אהה….." אור משפשפת את ענייה ואומרת בקול צרוד ועייף:" מה, אנה? מה קרה??….."
אנה מגמגמת מפחד בזמן שמתאוששת מהסיוט:" היה לי סיוט מפחיד"
אור מנסה לפקוח עיניים בכוח:" וואו, לא הייתי מנחשת. על מה הוא היה?"
אנה:" חלמתי על ההורים שלי.."
אור מסתקרנת ושואלת:" חלמת על ההורים שלך? איך? מה, ראית אותם פעם? מתי? מה קרה אתם? את זוכרת?" אנה בוכה בשקט ומסבירה לאור:" כן, אני זוכרת מה קרה! אני יודעת למה אני כאן!!…. אני…אני…אני….. אני אספר לך בבוקר…." אנה בוכה, אור מנסה להרגיע את אנה:" ששש…. אל תבכי…. המנהלת תשמע………נו, די.. הנה, אני כאן איתך.. אני יודעת בדיוק איך את מרגישה…..אני…אני.. אני…אני……. אני רוצה את אמא!!! אני רוצה את אבא!!"
אור בוכה על כתפיה של אנה שבוכה גם.. שומעים ברקע את צעדי המנהלת מתקרבת אליהן:" מה אתן עושות ערות?? למה אתן לא ישנות?" אור מנסה להסביר שהיה לאנה סיוט:" המנהלת לאנה היה…" והמנהלת קוטעת אותה:" שקט! סיפורים ותירוצים לא מעניינים אותי כלל וכלל! אני אספור עד 3 ואם אתן לא במיטה ב-3 אתן בעונש!!!! 1!!" אנה ואור מגמגמות:" אבל אבל…" והמנהלת ממשיכה:" 2!" הבנות נשכבות על המיטה שלהן, אנה רועדת מפחד ואור מציצה מעט כדי לדעת מתי המנהלת הולכת והמנהלת ממשיכה:" 3!" המנהלת קלטה שהבנות במיטה אז נרגיעה ואמרה:" השקמה ב-4" והלכה.
אנה לוחשת בפחד:" היא הלכה?!" אור מציצה מעט ולוחשת:" כן" שתי הבנות מתיישבות והנאנחות אנחה כבדה של רגיעה… אנה רועדת ואור מנסה להרגיעה:" סוף-סוף היא הלכה, הא?" אנה בשוק:" מה? את לא פוחדת ממנה? איך? היא מפחידה רצח!!"
אור:" את פוחדת ממנה??!!!! למה?? כי צעקה כמו מטורפ…." אור עוצרת רגע וחושבת:" כי היא צעקה?.. יודעת, קצת…." אנה מבולבלת ומגמגמת:" אההההההההה………. אםםם….. איך אפשר שלא? כל צעד שלה מרעיד את בית היתומים כולו!! ואולי אפילו את כל העיר!…." אור:" את יודעת מה מוזר?" אנה:" לא, מה?" אור:" כשאני חושבת על זה, זה נראה כאילו המנהלת לא ישנה בכלל!" אנה:" מה? איזה שטויות!" אור:" אני רצינית תחשבי על זה, היא ערה גם בלילה וגם ביום והיא לעולם לא מתעייפת!" אנה:" הההההה, זה באמת נשמע הגיוני….יכול להיות שאת צודקת! " אור:" טוב, אבל צריך ללכת לישון אחרת המנהלת תשמע אותנו ותחזור לכאן ומ-זה לא דחוף לי לשמוע אותה צועקת עלינו שוב. חוץ מזה גם ככה אני מותשת ואחרי מה שקרה עכשיו ממש אבל ממש בא לי לישון!!!!" אור נשכבת על המיטה ומתכסה בסמיכתה.
אנה:" לא! אי-אפשר ללכת לישון, מה אם החלום שלי יחזור?.." אור:" אז תמסרי לו ד"ש! מה את רוצה שאני יעשה? צריך ללכת עכשיו לישון!" אנה נושפת מהפה ונכנסת למיטה אך לא נרדמת ומחכה שאור תירדם כדי שתוכל להתיישב ולהישאר ערה. אור נרדמה ואנה מתוך שעמום שיחקה בבובתה שבמיטתה.
סוף סצנה