מאז ולתמיד – פרק 29

-כעבור שבועיים וחצי-

-ליסה בל מיארנדר-

אני מברישה את שיערה הארוך והשחור, הנח ברכות על גבה החשוף.
ראשי שוקע במחשבות על השבועות האחרונים שחלפו עלינו, מה קרה מאז ששברתי את ליבו המסכן של תומי המאוהב.
זה כאב לי לא פחות כמו שזה כאב לו, לא רציתי לפגוע בו בצורה כזאת, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.
אני לא יכולה להיות איתו בידיעה שהרגשות שלי לא אותו הדבר כמו הרגשות שלו, מגיע לו מישהי שתאהב אותו באותה המידה.
הם עזבו את העיירה לפני פחות משבוע, תומי ואלכס עזבו וטסו לווישינגטון הבירה, אין לי מושג למה הם עזבו, הם לא נתנו הסברים, אחרי כל מיני דרמות שקרו בין כולנו, אחרי שהתחלנו להתרחק זה מזה, הם פשוט ארזו מזוודות וטסו בלי לומר מדוע.
ידעתי שהם אמורים לעזוב, לפני חודשים ספורים תומי סיפר שהוא רוצה לנסוע לוושינגטון.
לא חשבתי שזה יקרה מהר כל כך ולא חשבתי לעצמי שגם אלכס יצטרף אליו.
אף אחד לא יודע מה קרה לאלכס, למה הוא החליט לטוס יחד עם תומי ולהפסיד את החתונה של אחיו הגדול.
היום הגדול הגיע, רוז וג׳ון מתחתנים, לא חשבתי שגם זה יקרה מהר כל כך, תוך פחות משבועיים הצלחנו לארגן חתונה שלמה.
אושן כרגע בכנסייה, דואגת שהכל במקום וששום דבר לא ישתבש.
מהפרחים במעברים ועד האוכל שהוזמן בשפע.
אושן מתפקדת כמו שצריך למרות שדין חזר בחזרה לצבא, הלב שלה נשבר, היא לא ידעה מה הכאב הכרוך בלחכות לו בזמן שהוא שמה תלוי בין חיים ומוות.
אבל למרות הכל היא מצליחה כמו שצריך להעביר את הימים עד שתפגוש שוב במבטו.

אני ממשיכה להבריש את שערה הארוך, חלק ורך כמשי, למרות שלקח לי המון זמן להבריש לא נראה שזה אכפת לה, היא פשוט נהנתה מהשקט בזמן ששקעתי במחשבותיי.
הנחתי את המסרק הלבן בצד, מתחילה להתעסק עם שערה הנעים, חושבת על איך לעצבו בתסרוקת יפייפה.
גם כששערה פזור בפשטות רוז נראתה מדהים, כך שלא משנה איזה תסרוקת אעשה לה היא תראה לא פחות ממושלם.
לבסוף החלטתי לאסוף את שערה לפקעת מסובכת על קודקודה ולשלב בין השערות המסובכות זו בזו פרחים קטנים ולבנים.
סיבבתי אותה לאט על הכיסא המתגלגל של המחשב בחדרי, עינייה פוגשות בעיניי והלב שלי פועם חזק.
״את יפייפה״ אמרתי בחיוך כשראיתי את התוצאה הסופית, פנייה מאופרות בעדינות ולשפתיים מרוח אודם אדום כמו דם.
״תודה״ היא מלמלה בחיוך רחב, ראו על פנייה שהיא רוצה לבכות אבל היא עוצרת את עצמה בכוח כדי לא להרוס את האיפור המושקע.
היא קמה מהכיסא, שמלת הכלב הלבנה שלגופה גרמה לנשמתי להיעצר ליופייה.
רוז תמיד הייתה היפייפיה מבנינו.
שמלת כלה עדינה המתאימה בדיוק בשבילה, כאילו נתפרה בידיעה שהיא הולכת להיות שלה.
החלק העליון הוא מחוך תחרה צמוד בצורת לב, כל שאר השמלה העשויה תחרה גם היא נמשכת צמודה עד מעט מתחת לברך שם נשפכת כמו זנב ארוך.
״קדימה, עוד חצי שעה את אמורה להיות בחופה״ אמרתי בחיוך נרגש לעבר רוז שבחנה את בואתה במראה המבריקה.
סיימתי גם אני להתארגן במהירות, לובשת לגופי את השמלה השחורה והקצרה שהכנתי מבעוד מועד, שיערי האדמוני נח פזור על כתפיי ופניי מאופרות בעדינות.
ענדתי לצווארי שרשרת ארוכה מזהב שליסה ורוז קנו עבורי ביום הולדתי הקודם.

זהו… הכל מוכן.