מאז ולתמיד – פרק 12

-אלכסנדר (אלכס) טורן –

הוצאתי מהמקרר בקבוק מים קרירים, מסובב את פקק הכחול ומוזג לתוך כוס זכוכית מבריקה עד שתכולתה מתמלאת.
לגמתי לאט, עד שהכוס התרוקנה לגמרי.
נשענתי על השיש הלבן, נסיתי לסדר את הדברים בהגיון בתוך ראשי.
ג׳ונתן סוף סוף חזר, אחרי שנים ארוכות, האח הגדול שלי שב אל הבית.
ליסה צודקת, אני לא יכול לכעוס עליו כל עוד הוא פה, אי אפשר לדעת מתי יקראו לו שוב בחזרה לשדה הקרב.
אני יודע שהוא פה רק לתקופה מסויימת עד שיציבו אותו שוב מחדש במקום אחר.
ואז הוא יחזור בחזרה אל המלחמה הקשה.
במחשבות אלו הוא נכנס אל המטבח הקטן, ראו על פניו עד כמה הוא עייף וסחוט מכוחות.
הוא לקח את בקבוק המים מידי בלי לומר לי דבר ומזג לתוך כוס נקייה מהארון הקבוע בקיר הלבן.
״בוקר טוב גם לך״ דיברתי איתו שוב לראשונה מאז ארוחת הערב כשהוא רק חזר הביתה.
הוא הרים אלי את מבטו מופתע, מניח לאט את הכוס ממנה הוא שותה על השיש המבריק.
קול נקישה שקטה היא היחידה שהפרה את הדממה בנינו.
״ג׳ון, אני מצטער שהתייחסתי אלייך בצורה כזאת מאז שחזרת״ אמרתי לו, למרות כל האגו שלי, הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים האלו.
רק בזכותו אני עדיין חי ושלם מהתעללות אבינו, כשהגן עלי כל פעם בגופו.
״זה בסדר, אח קטן״ אמר בחיוך מנחם וחיבק אותי, לעזאזל זה כל כך היה חסר לי.
שנים שלא הרגשתי את מגעו, זה השרה בתוכי סוג של רוגע שלוו.
״כל כך טוב שחזרת אלינו, בריא ושלם, התגעגענו״ אמרתי לו בהנדת ראש, הוא חייך לעברי חיוך רחב.
״חזרת מאוחר אמש״ הוספתי על דבריי, שמעתי אותו נכנס מאוחר אתמול בלילה וכמעט הייתי בטוח שהייתה איתו בחורה.
״כן״ אמר בהנהון קצר ויצא מהמטבח במהירות בלי להוסיף עוד דבר.
התעלמתי מההתנהגות המוזרה שלו, לוודאי הוא סובל מהאנגאובר מסריח בגלל האלכוהול שהוא שותה בכמויות.
פניתי גם אני מהטבח, עושה את דרכי צעד אחר צעד אל עבר הדלת הראשית של הבית ויוצא מבעדה בקול טריקה.

נכנסתי אל הבית הגדול והרחב של לוק, אימו קלרה פתחה בפניי את הדלת, היא כמו אמא שנייה שלי, כמו כל שאר האימהות של כולם.
כולנו משפחה אחת גדולה ללא קשר סמיך של דם.
צעדתי את הדרך המוכרת לחדרו של לוק, אינספור פעמים שצעדתי את אותם הצעדים הללו.
״תתעורר חמור!״ צעקתי בחיוך, פותח את דלתו לרווחה ואת החלונות פותח כדי שקרני השמש יסתננו פנימה דרך התריסים ויסנוורו אותו עד שיקוץ מהשינה.
תוך פחות מכמה שניות הוא התעורר ושטף של קללות התפרצו מפיו כתגובה.
״אנחנו עוד נאחר לעבודה בגללך, קדימה!״ אמרתי עצבני והקמתי אותו בכוח מהמיטה המבולגנת.

—-

-אושן מייקלסון-

ישבנו שלושתינו אחת ליד השנייה, זרוקות בחדרה המבולגן נורא של ליסה.
רוז יושבת על הפוף הלבן לצד המיטה, ליסה שוכבת על הבטן ומורחת לק שקפקף על ציפורנייה הארוכות ואני על הכסא המרופד, הנוח והמתגלגל של המחשב.
״אני שונאת את זה שהוא מסתכל עלי לא במבט שאני רוצה״ נאנחתי בשקט לעברן.
חברותיי הסתכלו עלי במבטים מעודדים, רוז נוגעת בכף ידי ומנסה לנחם אותי ללא מילים.
״למה את פשוט לא אומרת לו מה שאת מרגישה כלפיו וזהו?״ שאלה אותי ליסה במשיכת כתפיים קטנה, מנסה לעזור לי ולהציע פיתרונות, גם אם הם לא מתקבלים בשום פנים ואופן על הדעת.
״מה פתאום ליסה! אתן יודעות עד כמה אני מפחדת להרוס את הידידות הזאת…״ אמרתי לה, מסובבת את עצמי מצד לצד בכיסא המחשב המסתובב עליו אני יושבת.
״גם אם יהיה בנינו משהו, כשנפרד זה יהרוס הכל, נתחלק לקבוצות ואני לא רוצה שדבר כזה יקרה…״ הוספתי על דבריי, הם החברים הכי טובים שלי, הם משפחה.
״אבל את חייבת להפסיק לנסות לרצות את כולם, את יכולה להיות טיפה אנוכית״ אמרה רוז וצחקקה, זה נשמע כל כך מוזר להגיד את זה.
אני אנוכית? שתי מילים שלא משתלבות יחדיו.
ליסה צחקקה גם היא, אני הבן אדם הכי חסר אחראיות שקיים, אנוכית, וחושבת רק על עצמי.
״רק במקרה הזה אני לא אנוכית רוז, אי אפשר לסכן את הכל בשביל העבודה שאולי יש לו את אותם הרגשות כלפיי, מה שברור שאין לו״ אמרתי באנחה שקטה ומבואסת.
אני שונאת את הרגשות הארורים האלה שהתפתחו אצלי כלפיו.
למה התחלתי לאהוב אותו בכלל?
״מה איתך ליסה? תומי עדיין מציק לך בנוגע ליחסים שלכם?״ שאלתי אותה בהתעניינות.
אני זוכרת שלפני כמה חודשים, בעצה מטומטמת של רוז הוא הלך לליסה ושפך את הלב שלו בפנייה, סיפר לה כל מה שעל ליבו ועל כמה שהוא אוהב אותה.
״כשרוז החליטה להיעלם אתמול עם ג׳ון״ אמרה ליסה ושלחה לה מבט כועס.
״ג׳ון?״ שאלתי מבולבלת, לחייה של רוז הלהיטו בסומק ורדרד והיא השפילה את מבטה הזהוב אל עבר הרצפה המבריקה.
״תכף נחזור אלייך!״ אמרתי סקרנית וסימנתי בידי לליסה שתמשיך לדבר.
״נשארתי אתמול עם תומי לבד בבר, שתינו קצת, קצת יותר מידי ונפלט לי משפט לא הולם״ אמרה במשיכת כתפיים וחיוך קל מובך.
״מה אמרת לו?״ שאלה רוז מבולבלת מנסה להבין מה כבר היא יכולה לומר לו שיהיה לא הולם.
״שהוא נראה סקסי בטריקו צמודה והייתי קורעת אותו מעליו כדי לראות את השרירים שלו״ אמרה וחבטה את פנייה בכרית הנוצות הלבנה שמולה.
״ליסה!״ אמרה רוז בצחוק מתגלגל ועדין, מיד גם אני הצטרפתי אל הצחוק שלהן .
״תתפללי שהוא היה מספיק שיכור בשביל לשכוח את זה היום בבוקר, ולא לקחת את זה למקום שאת לא רוצה״ אמרתי לה מנסה להירגע מהתקף הצחוק המתגלגל.
״אני מקווה״ אמרה בהנהון ראש מסכים.
״עכשיו את רוז! לא שכחתי ממך״ אמרתי לה וזקפתי לעברה אצבע מאשימה.
״מה עשית אתמול עם ג׳ון, שליסה ותומי היו צריכים להישאר לבד במועדון?״ שאלתי אותה בחיוך ממזרי.
״הוא היה במועדון שהיינו בו, פגשתי אותו על יד הבר״ התחילה לספר את מה שקרה לה ליל אמש.
״הוא הסריח מאלכוהול, לא יכולתי לתת לו להישאר ולהמשיך להסריח על הבר, המצפון שלי לא היה נשאר נקי אחר כך״ אמרה במשיכת כתפיים קלילה ובמבט מתחמק.
״אז לקחתי אותו הביתה, נהגתי ברכב שלו״ אמרה בחיוך מתנצל.
״אין לך עדיין רשיון! את מטורפת, אם היה תופס אותך שוטר?״ שאלה אותה ליסה בהתפלאות, זה לא מתאים כלל לרוז.
היא בדרך כלל האחראית והפחות פזיזה מבין שלושתינו, בחיים היא לא הייתה עושה מעשה כזה חסר אחראיות.
״מי את ומה עשית לרוז?״ שאלתי אותה מופתעת לגמריי מדברייה.
״הייתן צריכות לראות אותו, שבר כלי״ מלמלה בשקט, שוקעת לתוך הפוף הלבן שעליו ישבה ברפיון איברים.
״אז לקחת אותו הביתה והשכבת אותו לישון כמו ילד קטן״ השלימה את הסיפור ליסה בחיוך גדול ומרוצה.
״לא…״ מלמלה רוז, הבטנו עליה מופתעות, מה שליסה תיארה זה בדיוק מה שרוז הייתה עושה.
״מי את ומה עשית לחברה שלנו?״ שאלתי אותה שוב מתפלאת.
״לא השכבתי אותו, יותר נכון שכבנו…״ אמרה במלמול שקט וביישני, משפילה את מבטה אל אריחי הרצפה הבהירים.
״אתם מה?!״ קראנו אני וליסה ביחד בפה אחד, מופתעות לגמריי.