מאהבה אין כבר דרך חזרה -1-

"סטייסי אני יאחר בגלל הפקק הדפוק הזה!" צעקתי לדיבורית.
"יופי,פעם אחת גם לאומנות תאחרי, לכל שיעור את מאחרת חוץ מאמנות!"
"יש לך בעיה עם זה?" שאלתי אותה."אולי" היא אמרה ושמעתי את חיוכה עולה. "אף פעם לא היה אכפת לך, מה כל כך דחוף לך היום?" "ג'ואי יספר לך"
"הלו ג'ואי, מה כל כך דחוף לך? "לי,כלום, אבל סטייסי מאוד רוצה שתראי את החבר שלי…"
"לג'ואי טומילסון יש חבר, חשבתי שהרגע זה אף פעם לא יגיע ותמיד תשאר הומו ממורמר"
"מצחיק מאוד אמבר…." הוא התרגז ושמעתי את גיחוכה של סטייסי ברקע."סתמי כבר סטייסי!"
שמעתי את ג'ואי צועק וזה גרם לה לצחוק חזק יותר ולי להצטרף.
"הפקק זז! סוף סוף אלוהים!!" כמעט צעקתי לדיבורית. אחרי חמש דקות הגעתי לבית הספר
"נו,אז מי 'זכה' בך ג'ואי? אמרתי. "זה בן,קפטן נבחרת הכדורסל, לא ידעתי בכלל שהוא הומו, מסתבר שהוא בנה עליי כבר הרבה זמן אבל לא הפסדתי כלום, הוא מה-זה חתיך" ג'ואי אמר והסמיק וסטייסי רק צחקקה מאחורה. "טוב אז מזל טוב לך, אבל אניי ממש ממהרת לשיעור"
"אמבר, לפני שאת הולכת, רציתי שתביאי את הפרח הזה למורה לאומנות, כי יש לך עליו קראש נוראי…" סטייסי אמרה "יופי סטייסי, מצחיק מאוד, לכי תמציאי נוסחאות לג'ייק" אמרתי לה באותה נימה שהיא אמרה לי" "1-0 לך אמבר,ניצחת" היא אמרה ושלושתינו נפרדנו כשאנחנו צוחקים.

אני ממש אוהבת לצייר, שאני מציירת אני מרגישה חופשיה, את הדמיון שלי משתולל.
לרוב אני מציירת בני אנוש, מדמיינת אותם ומעתיקה מכל מני סדרות אמריקאיות בטלוויזיה.
בקשו ממנו היום לצייר את הסביבה שאנחנו הכי היינו רוצים להיות בה באותו הרגע.
ציירתי את הבריכה העירונית, שבתוכה נמצאים סטייסי, ג'ואי, קייסי ואני. המים בבריכה היו צלולים ועל הרצפה השטיחים האדומים והרכים,שמונעים מילדים וממבוגרים להחליק.
בחצר הבריכה, ילדים משחקים מתחת לסככה ואמהות ואבות עומדים בתור של הקיוסק כדי לקנות לילדם ארטיק המשכתי לצייר עד שהצלצול קטע אותי, לקחתי את הטלפון ויצאתי להפסקה.
שמעתי את השיר האהוב עליי,dont stop של 5 seconds of summer, קייסי התקשרה.