לשנות את העבר- פרק 1

פרק 1

עדן פותחת את העניים לאט לאט היא רואה בהתחלה הכול מטושטש ולאט לאט הדברים מסביב מתחילים להתבהר ממול היא רואה קיר לבן ואז היא שומעת אנשים מדברים לידה היא מפנה את המבט עליהם ורואה איש עם חלוק לבן

כנראה רופא היא חושבת לעצמה

ולידו גבר בן 40-45 אם ז׳קט חום

ואז היא שומעת משהו מצפצף היא רואה את האיש עם החלוק הלבן רץ למכונה המצפצפת ומסתכל אליה הוא רואה את עיניים הפקוחות ושואל ״עדן את שומעת אותי?״

עוברת בה מחשבה: עדן זה השם שלי? איך יכול להיות שאני לא זוכרת?

היא עונה לאיש ״כן אני שומעת, אבל אני לא זוכרת כלום״

הרופא עונה לה ״זה בסדר״

הוא מחייך עליה ואומר לה שהוא צריך לערוך כמה בדיקות הוא לוקח אותה לחדר וסורק אותה בודק שהכול טוב לוקח ממנה כמה מנות דם היא מסתכלת לא מבינה מה הוא עושה אך לא אומרת דבר

לאחר שהוא מסיים הוא לוקח אותה לחדר היא מתיישבת על המיטה

הוא מצביע לעבר האיש שעמד מקודם עם הרופא האיש אם הז׳קט חום ואומר לה שהוא דוד שלה

״אני לא זוכרת״ היא משיבה לו

״זה בסדר״ הוא אומר שוב וקורא לאיש שעמד אם הגב עליהם הוא מסתובב ומתקרב עליהם ״שלום עדן״ הוא אומר

היא מסתכלת על הרופא הוא מהנהן

והיא משיבה לאיש ״ אני מצטערת אבל אני לא זוכרת אותך או את השם שלי״

הוא מסתכל עליה במבט רגוע ומשיב ״כן הרופא אמר שזה עלול לקרות בגלל מה שקרה״

היא לא הבינה על מה הוא מדבר ״מה קרה? ומה עלול לקרות?״

האיש הסתכל על הרופא והוא אמר ״אתה יכול לספר לה זה בסדר״ הוא אמר והלך.

האיש עם הז׳קט התיישב לידה החזיק לה את היד ואמר ״עדן את עברת תאונת דרכים וכתוצאה מכך היית בקומה שנה שלמה, והיה סיכוי שתאבדי את הזיכרון שלך״

היא לא אמרה כלום רק בהתה באיש שדיבר איתה ״היא לא זוכרת כלום אפילו לא את דוד שלה״

הוא המשיך ״אני יודע שיש לך הרבה לעכל אז לבנתיים אני ילך אני ייתן לך את הזמן שלך״ הוא קם והתכונן ללכת

״רגע, אתה דוד שלי נכון?״

״כן״ הוא ענה לה

״ אז אני לא זוכרת מה השם שלך אתה יכול להגיד לי אותו בבקשה?״ היא שאלה

״אורן״ הוא ענה לה

״טוב, הפעם אני ינסה לזכור״

הוא חייך והלך

היא נשארה לשבת במיטה

והתחילה לעכל את כל המידע שאורן נתן לה היא חזרה שוב ושוב על המשפט ״אני לא מאמינה שאני לא זוכרת את השם שלי ואת דוד שלי״

ועלו לה כל מיני שאלות לראש כמו ״מה אם הורים שלה? מיהם חברות שלה?

איפה היא גרה?״

היא נרדמה שהמחשבות עדיין מהדהדות בראשה.

היא קמה היא ראתה את אורן לידה

״בוקר טוב״ הוא אמר וחייך עליה

״בוקר טוב״ היא החזירה ושאלה ״ איפה ההורים שלי?״

היא ראתה על פניו הבעה של עצב ״הם נפטרו שהיית בת 10, אני מצטער״

היא לא ענתה לא היה לה מה להגיד

היא לא זכרה אותם אחרי שתיקה ארוכה

״אתה יכול להביא לי תמונה שלהם?״

״כן שאני יחזור מחר אני יביא לך, בסדר?״

היא הביטה בו בחזרה ואמרה ״כן, תודה״

״אני הולך לקנות לשתות את רוצה משהו?״ הוא שאל אותה

״אני יכולה לבוא איתך?״ היא שאלה

״אני ישאל את הרופא ואם אפשר אני ייקח אותך״ הוא אמר קם ויצא מחדר

אחרי 5 דקות הוא חזר ואמר ״הרופא מסכים, בואי״ הוא השיט לה את היד

היא החזיקה את היד והחלה לקום לאט לאט הוא עזר לה היא שמה את הכפכפים שהיו ליד המיטה שלה היא נעזרה בו ללכת הם הלכו לאט והוא תמך בה

הם הגיעו למין בית קפה קטן שהיה בבית חולים הוא שאל אותה ״איפה היא רוצה לשבת?״ והיא הצביעה על מקום מסיום הוא לקח אותה לאותו מקום והושיב אותה שם ונתן לה את התפריט שהיה על השולחן היא בחרה והוא הזמין לו קפה ולה אייס קפה כפי שרצתה הוא קנה גם דברים מתוקים.

כשהם ישבו עדן אמרה ״אתה יכול בבקשה לספר לי עליי ועל המשפחה שלי?״

אורן ״מה את רוצה שאני יספר לך?״

עדן ״הכול״ אמרה עיניים היו ממוקדות בו היא רצתה לדעת הכול

אורן ״את בת 26 ולמדת בבית ספר פרטי שיהיה בעיר שלך סיימת י׳ב בהצטיינות עשית תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה הכי טובה בארץ וממש לפני שהיית צריכה להתחיל את התואר השני עברת את התאונה״

עדן לא אמרה כלום ואחרי דקה שאלה ״מתי אני משתחררת?״

אורן הביט בה ואז אמר ״הרופא אמר שבקרוב מאוד״

היא חייכה ״מה אם הבית שלי איך הוא נראה?״

אורן ״את בקרוב מאוד הולכת לבית אז תראי אותו״ הוא חייך עליה

עדן שאלה שוב ״מי גידל אותי אחרי שהורים שלי נפטרו?״

״אני״ הוא אמר והביט בקפה שלו היא הביטה בו בהלם הוא הרים את המבט שלו עלייה ואמר ״הייתי הקרוב המשפחה היחיד שלך״

״אפשר בבקשה לחזור לחדר?״ עדן שאלה

״כן, בטח״ הוא אמר הוא הלך לשלם וחזר

הוא לקח אותה בחזרה לחדר ושהרופא בא לבדוק אותה היא שאלה אותו ״למה אני לא מסוגלת ללכת לבד?״

הרופא ענה לה ״את רק קמת הגוף שלך מתרגל כבר מחר תוכלי ללכת לבד, הבדיקות שלך טובות בקרוב מאוד תוכלי לחזור לבית״ היא חייכה עליו

יום למחרת

היא קמה וראתה את הרופא עומד קרוב היא קראה לו ושאלה אם היא תוכל לעמוד בכוחות עצמה הוא אמר לה שתנסה ועמד לידה, היא החלה לקום לאט לאט היא נעמדה והרופא ביקש מאחות שתלווה אותה היא החלה ללכת לבד ומדי פעם נעזרה בקיר ליד אך יכלה ללכת כמעט ללא עזרה, היא חזרה לחדר והרופא אמר לה ״יופי עוד יום יומיים תוכלי ללכת ללא עזרה בכלל״

״ומתי אני משתחררת?״ עדן שאלה את הרופא

״מחר אני ישחרר אותך״ הוא אמר ועדן חייכה ״סוף סוף״ הרופא חייך גם והלך משם.

עדן ראתה את האורן נכנס בדלת ויש לו שקית ביד ואייס קפה בשבילה

הוא נתן לה וגם בורקסים

שהיו בשקית היא לקחה ממנו והוא התיישב לידה אחרי שהיא סיימה לאכול עדן שאלה את אורן ״הבאת לי את התמונות שבקשתי?״

הוא חייך והוציא 5 תמונות מהשקית ונתן לה היו שם 3 תמונות איתה שהייתה קטנה ו2 שהורים שלה לבד מופעים שם

היא בחרה תמונה שהם מופעים לבד ומאחוריהם יש נהר ואמרה לאורן ״אתה יכול למסגר לי את זה?״ עדן הושיטה לו את התמונה

״בוודאי״ הוא אמר ולקח את התמונה מהיד שלה הוא החזיר את כל התמונות לשקית

״אתה יודע שאני משתחררת מחר?״ היא שאלה את אותו הוא הנהן ״כן״ הוא אמר לה

הם המשיכו לדבר והם גם יצאו לטיול וישבו על הדשא

הרופא בא ואמר ״עדן אני מצטער אבל הבדיקות שעשיתי מראות שהסיכוי שהזיכרון יחזור עליך מאוד קטן, אני מצטער״

היא לא ענתה היא לא זוכרת כלום וכנראה שלא תשוב ותזכור את עברה

יום למורחת שישחררו אותה אורן חתם על מסמכי השחרור שלה והביא לה בגדים שתחליף מהבגדים של בית חולים

הם ירדו לחניה לעבר רכב אפור הוא נתן לה לשבת מקדימה היא חגרה את עצמה

אחרי נסיעה קצרה של בערך 10 דקות הם הגיעו לשער של חניה שנפתח על ידי שלט רחוק שלאורן היה הם נכנסו לחניה והיא ראתה בפעם הראשונה את הבית שלה הוא היה ענק.