לשחות עם דולפינים פרק 1❤
-לפני חצי שנה-
דנה: מי לימד אותך , אימא?
הרי אמרת לי שלא היו לימודים סדירים.
נשרת מבית הספר, לא ככה?
אודליה: רכשתי לעצמי קבוצת חברים. הם האמינו בי ואני בהם. הם אמרו לי שהכי מתאים לי לעסוק בעניין של טיפול הנפש והגוף, והשחייה.
דנה: אני לא מבינה בזה,
אני חולמת ביום מן הימים
שאתפוס את מקומך בהנהלת המרכז.
אודליה: עד אז את תלמדי איך לנהל קודם כול את עצמך.
אחר כך תתעסקי בלהגשים את החלומות שלך.
דנה: נכון, בכך את צודקת לחלוטין.
אודליה: הילדים האלה שבאים לטיפול . הם ילדים שעברו חתיכת דרך מטורפת בשלב ההתחלתי בחיים שלהם.
זו סוג של תרפיה חברתית ורגשית שהם עוברים מעבר למגע הפיזי עם הדולפינים.
דנה: ומה בנוגע אליי, אימא יקרה?
אודליה: את , עלמתי הצעירה
צריכה להתרכז בהשלמת בלימודייך.
יאללה, בואי נחזור. כבר אנחנו באיחור רציני.
דנה: כמה אנחנו באיחור? חמש דקות?
אודליה: בהרבה זמן. קדימה , תלכי כבר.
דנה: בסדר גמור.
אודליה: אני בטוחה כמעט שהעובדים והעובדות כבר התייצבו בתחילת היום. הם כרגע במלון, מחכים להוראות ממני.
דנה: הנה את , אליס!
מה קורה לך? למה את מגיעה רק עכשיו?
אליס: את יודעת כמה פקקים יש בדרך לאילת?
סיוט!
דנה: היית צריכה לחשוב על זה קודם.
אליס: אל תתחילי איתי , היה לי בוקר רע. לא רציתי בכלל לקום!
דנה: וואו , אליס! את נעשית מוזרה מיום ליום!
אליס: מה אעשה? איך אארגן את היום נכון?
דנה: אני יודעת כמה קשה לקום מהמיטה בעיקר אם זה בחורף.
בקיץ, אין מה לדבר!
אליס: סוף סוף חזרת לעצמך , דנה!
דנה: אכן כך.
אודליה: תלבשו את הבגדים ותיגשו אליי.
אלירן : מה שתגידי , בוסית!
הכול טוב.
אודליה: קשתי, אנחנו צריכים שקט.
כמה פעמים אמרתי לך שאסור לעשן בקרבת ילדים?
אלירן: אני יודע. אבל זה קשה.
דנה: אם זאת לא הייתה אימא שלי, אז הייתי מפטרת אותך בלי בעיות.
אלירן: לך קוראים אודליה?
ואת הבוסית?
לא!
זוזי מהדרך!
דנה: אני הבת שלה, קשתי.
אלירן: אז מה אם את הבת שלה?
מה את תעשי?
דנה: אני יכולה לפטר אותך תוך רגע,
אתה לא ראוי לרחמים של אימא שלי.
אלירן: מה עם העובדה שבאתי ממשפחה הרוסה?
מה תגידי לי?
כל יום יש לי פגישה עם פסיכולוג צמוד.
דנה : לא יודעת.
אלירן: אני עובד על עצמי. לך קל לדבר. ממתי היה לך קשה לדבר על מה שאת מרגישה?
דנה: חלמתי שאני מנהלת את המקום הזה.
וביום שארש מאימי את מקומה, אני אהיה המנהלת.
חלומות ומציאות זה דבר אחד, דמיון ומימוש זה עניין אחר.
אלירן: דנה ,תהיי מציאותית.
אל תדברי על החלומות הילדותיים האלה!
דנה: אל תפנה אליי, כשאני אגשים את החלום.
כבר אהיה רחוקה מהילדות.
אלירון: מה נפגעת ממה שאמרתי?
מה יש, אסור להביע דעה ?
לידור: היי, אחי.
איחרתי, נכון?
אלירן: למה אתה עומד?
אודליה קוראת לנו לשיחה!
לידור: מי זאת על הבוקר?
דנה, את לא אמורה להיות במזכירות?
דנה: אמת, סתם באתי לשוחח עם אחיך. עשה לי כאב ראש. אני פורשת.
אלירן: בבקשה, לכי על זה.
אבישג: תסלחו לי , בנים!
באתי לעבודה, לא למשחקים.
לידור: רק היית חסרה.
מה נשמע, יפיופה?
אבישג: ברוך השם, הכול בסדר.
מה איתך?
לידור: טוב מאוד.
אלירן: מה קורה , העלמה רוסו?
אבישג: למה אתה קורא לי " רוסו"?
השם שלי הוא אבישג!
אלירן: אה, סליחה.
קרה משהו?
בעמדת הקבלה של המלון התקבצו החבר'ה של " חוות הדולפינים של אודליה" . לכולן זאת הייתה ההתנסות הראשונה בעבודה.
אודליה: שלום לכולם, בוקר טוב לכם . אני אודליה. המנהלת של המרכז . אני מבינה שכולכם באתם בתור פרויקט התנדבותי.
דנה: שכחת עוד פרט חשוב.
אני הבת שלך.
אודליה: זה לא הזמן לבדיחות, דנה!
תהיי רצינית אם את רוצה להיות במקומי!
דנה: סליחה, זה לא יקרה שוב.
אודליה: למישהו יש רגישות לבעלי חיים, אשמח אם יש לכם שאלה /הארה להעלות בנושא הטיפולים בילדים.
אלירן: אנחנו נצטרך ללמוד איך להסתדר כצוות או שכל אחד מאיתנו יעבוד בנפרד?
אודליה: שאלה טובה, חלקכם תעבדו גם בנפרד וגם כצוות.
יש לרובכם אחריות על המושג הזה שנקרא הילדים .
אלירן: תודה על המענה.
נשמח לשרת אותך, בוסית!
אודליה: האחריות מועברת אליכם, בני הנוער. אשמח שאחרי המפגש הראשוני. תרגישו חופשי בכל בעייה שתאלצו לפתור. אל תהססו להתקשר אליי גם בעשר בלילה.
לידור: אני איתך עד הסוף, קפטן אודליה!
אלירן: היא התכוונה לכולנו, יא דבע. איפה הראש שלך?
לידור: הראש שלי אבד . תוכל למצוא אותו בשבילי.
אלירן: אל תשכח מאיפה באנו, אנחנו נאספנו מהבית שלנו. אודליה לקחה אותנו תחת חסותה כאילו אנחנו בניה.
לידור: אינני שוכח אף פעם , אחי.
דנה: לי יש שאלה אלייך, אימא.
היום, העובדים החדשים יעברו הכשרה מיוחדים כמטפלים?
אודליה: כן , הם יעברו הכשרה מקצועית והדרכה במגע ישיר של הילדים עם הדולפינים.
דנה: יופי.
אני שמחה ומתרגשת בשבילכם.
אלירן: את גם תהיי איתנו בקבוצה?
יהיה מצחיק ומשעשע.
דנה: לא, אהיה במזכירות.
לא אתכם, למזלי.
אודליה: כולם משוחררים, כל אחד מכם ניגש אליי עכשיו לקבל את תג העובד שלכם. אני מזכירה שזהו היום הראשון של העבודה. זה כולל גם אותך, דנה.
דנה: מה אמרתי עכשיו?
אודליה: אל תחשבי שיש לך הנחות משום היותך הבת שלי.
תלכי למזכירות , מחכה לך שם המון ניירת.
דנה: מה שתגידי, אימא.
בעמדת ההמתנה חיכו להם אם ובן , גבריאל בן החמש הובל אל אבישג שקיבלה אותו בזרועות פתוחות.
אביטל , אימו חיכתה על הספסל עד שבנה גבריאל יקבל את הטיפול הרגשי . אבישג הרגישה שחובת ההוכחה הייתה עליה. זו ההזדמנות להראות שהיא אכן מסוגלת.
לפתע , גבריאל בן החמש התפרץ אל המיים וקפץ. אביטל התבוננה בו בבהלה.
אודליה: מה קורה עכשיו?
אביטל: מה שקורה שהמטפלת שלך הפקירה את הבן שלי.
אבישג: אני לא יודעת איך להתחיל להדריך אותו.
בבקשה , תעזרי לי .
אודליה: זאת האחריות שלך להדריך את הילד. קדימה, תפעלי במהירות.
אבישג: מה עליי לעשות?
המשך יבוא….
תגובות (0)