לראת את המוות פרק 2

הגעתי לכיתה שנייה לפני הצלצול,כולם כבר ישבו במקומם ואני מיהרתי למקום שלי.
"כמעט איחרת", סקאי ישבה מלפניי והביטה בי עם פנים חמוצות.
"מצטערת, הלכתי לחפש את ניה וג'סטין,לא שמצאתי אותם…", סקאי נאנחה והסתובבה . המורה הגיעה והתחיל השיעור הראשון. היתה לנו מחנכת חדשה שקראו לה אנה ,למרבה ההפתעה, היא היתה די צעירה ,היא גם הייתה די יפה ומודרנית, שיער בלונדיני קצר בתספורת אופנתית ,חצאית סבירה ושחורה וחולצאת מלמלה בצבע זרחני, לא מסוג המורות שמלמדות את הכיתות המצטיינות אבל לפחות זה היה שינוי מרענן לעומת המורה הקודמת שלי.
"זה הכל תלמידים ,בעוד חמש דקות תתחיל ההפסקה,בינתיים תוכלו לדבר ביניכם",אנה סיימה לדבר ולהסביר את החוקים ששמענו אלפי פעמים והתיישבה בכיסא שלה.
"מאי, רוצה לצאת בערב, אני וליילה רוצות ללכת לאכול פיצה, למה שלא תבואי גם?", הסתכלתי על סקאי, היא חייכה חיוך רחב והפוני שלה הסתיר לה חצי מהעין,היא נראתה מעט מוזר עם פס התכלת החדש שהיא עשתה.
הזזתי לה את הפוני מהעין,"אני מניחה שלא יזיק לי לבלות קצת,אז כן בסדר, ותפסיקי לצבוע את הפוני שלך סקאי,זה הורס לך אותו".
"בסדר,בסדר אבל את לא חושבת שפס התכלת החדש שלי יפה?",היא אמרה והוציאה לי לשון,
ליילה שישבה מצד ימין לסקאי הצטרפה לשיחה.
"הוא יפה אבל מאי צודקת,זה הורס לך את השיער, את לא שמה לב שהפוני היקר שלך מקבל מרקם ספוגי,בקרוב תצטרכי לגזר אותו",סקאי הסתכלה על ליילה במבט זעוף ואני צחקי בשקט.
"את לא האחת להטיף לי בלונדי, את זו שעושה החלקה כל חצי שנה",
"אני לא עושה החלקה,זה נקרא טיפול שורש חביבתי,זה בשביל שהשיער ישאר חלק ואני לא אצטרך להחליק אותו פעם נוספת", שתיהן התחילו לריב,כרגיל.
הצלצול להפסקה נשמע והתלמידים יצאו למסדרון. "טוב בנות תעזרו למצוא את הנודניק והאוטוקאית?", קמתי מהמקום שלי והלכתי לעבר הדלת.
"אני לא מבינה אותך מאי,ג'סטין הוא ממש חמוד,למה את לא מוכנה לצאת איתו?",הייתה נקודה בדבריה של ליילה אבל בכל זאת ,ג'סטין הוא מהאנשים שקל מאוד לפגוע בהם,לפני כשנה אמא שלו מתה והוא היה בטראומה במשך די הרבה זמן, לא רציתי לפגוע בו ובנוסף הוא לא בדיוק הטיפוס שלי.
"הוא פשוט לא הטיפוס שלי", גם סקאי וגם ליילה גילגלו עיניים, שיהיה.
הלכנו כמה זמן במסדרון הארוך שמוביל לכיתה עד ששמענו מיהו קורא לנו,"מאי,ליילה ,סקאי חכו !".
הסתובבתי כדי לתפוס את ניה שקפצה עליי בחיבוק,היה קל לזהות את ניה,היא תמיד צבעה את השיער שלה בצבעים זוהרים.
"אז היום את בצבע ורוד ניאון?", ניה צחקקה ונגעה בשיער שלה.
"כן,צבעתי אתמול,היי גמדה,היי שמיים", ליילה הזעיפה פנים וסקאי גלגלה עיניים, ליילה שנאה כשקוראים לה גמדה, הגובה תמיד היה נושא רגיש אצלה.
"אוטוקאית יקרה שלי, כמה פעמים ביקשנו ממך לא לקרוא לנו בשמות, ודרך אגב איפה ג'סטין",ניה צחקקה וחיבקה את סקאי וליילה.
"האמת שאני ממש מאחוריכן", ג'סטין התקדם לעברנו, הוא התבגר מעט משנה שעברה,או לפחות נהיה יותר גבוה.
"ג'סטין!",אמרה סקאי וחיבקה אותו, היא הייתה דלוקה על ג'סטין מאז כיתה ו' כשהוא רק עבר לבית סיפרנו היסודי, זו הייתה אהבה ממבט ראשון,מצד סקאי ,כי משום מה ג'סטין תמיד חיבב אותי.
"היי סקאי,ליילה", סקאי שיחררה את ג'סטין מאחיזתה, ואני חיכיתי כי ידעתי שאותי היא יברך אחרת,כמו תמיד.
"הו מאי,אני מרגיש טיפש ומאושר, ברגע שאני חושב עלייך. אני נע בתוך חלום מענג, רגע עובר עליי כמו אלף שנים,באיזה מצב נורא אני בלעדייך",גלגלתי עיניים וחיבקתי אותו חיבוק קצר.
"כל פעם זה משפט אחר, מאיפה הבאתה את זה הפעם, רומאו?",ג'סטין חייך קלות.
"אונורה דה בלזאק, אבל שיניתי מעט את דבריה", אמר בגאווה. "אני ממש מקנאה בך מאי,לא מגיעה לך בחור כמו ג'סטין", סקאי הוציאה לי לשון .
"אני לא ביקשתי תשומת לב ממנו, ואת האמת היה עדיף לי בלעדיה, בלי להעליב ג'ס(כינוי החיבה של ג'סטין-הערות המחברת)".
"לא נעלבתי, בכל מקרה לפני שיתחיל פה ויכוח,אני רעב",כולנו צחקנו והסכמנו שעדיף ללכת לקפיטריה, כשהגענו לשם הבנות הזמינו פיצה,אני סלט וג'סטין לקח טוסט, בדיוק כמו שאנחנו עושים תמיד.
התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו ,לקראת הדלת והתחלנו לאכול ולדבר על מה כל אחד מאיתנו עשה בחופש."שלום מאי,מנקרת סלט כמו תמיד?", סובבתי את הראש ימינה כדי לראות את סטאר וה"נתינות" שלה מסתכלות עליי בבוז.
"את יודעת כמה אני דוגלת בנושא הבריאות סטאר,זה לא אמור להפתיע אותך", אמרתי והסתכלתי עליה בצפייה.
"אהה נכון,כבר חשבתי שהשמנת וקריירת הדוגמנות שלך נהרסה",היא אמרה בציניות ועם מבט מזלזל."אני לא מבינה אותך סטאר, למה את נטפלת אליי?, אני לא פופולרית כמוך ואני גם לא יפה מי יודע מה…",
"את כן", כל השולחן לחש לי אבל התעלמתי,אני אישית לא חשבתי שאני יפה.
"ואת גם טובה ממני בספורט,ולובשת בגדים הרבה יותר יקרים, אז למה את נטפלת אליי?", סטאר משכה בכתפייה ועזבה אותי,שמתי לב שליה הסתכלה עליי בצורה מוזרה .
"אוחח…בכל מקרה, אנחנו יוצאות בערב,תבואו גם?",ניה וג'סטין הנהנו.
"לאן?",שאלו שניהם יחד.
"לאכול פיצה,בפיצרייה החדשה ליד הבית שלי",אמרה סקאי וחייכה.
אחרי זמן מה נשמע הצלצול וכולנו חזרנו לכיתה, יום הלימודים המשיך כרגיל, היה לנו שיעור מתמטיקה וסקאי כל דקה התלוננה שהיא לא סובלת ללמוד, לאחר מכן אנגלית ולבסוף הגיע הזמן ללכת הביתה.
נפרדתי מכולם וצעדתי לאט לאט,הדרך היתה לא הייתה ארוכה במיוחד אבל בכל זאת לקח לי זמן.הסתכלתי מסביבי, הכבישים היו מלאים בשוליות ובעלים זהובים,עונת הסתיו התחילה מוקדם השנה, אומנם לא היו הרבה עצים שהחליפו את עליהם הירוקים בעלי השלכת אבל התחילו הגשמים והטמפרטורות ירדו.
הלכתי על המדרכה ,מתמרנת בין השלוליות, לפתע מהסמטה לידי נשמע רחש קל. הלכתי לעבר הסמטה, היא הייתה חשוכה בעקבות צל הבניינים הגבוהים,"יש שם מישהו,הלו?", נכנסתי מעט לתוך הסמטה.
פתאום הרגשתי סכין על צווארי,"היה עדיף לך לא להיכנס לפה אבל מה לעשות, בסופו של דבר הסקרנות הרגה את החתול ועכשיו גם את תמותי",האיש סיבב אותי ובהה בפניי,ברגע שראיתי את צווארו הפסקתי לפחד.
"מילים אחרונות?", הוא אמר בחיוך, אני גם כן חייכתי באותו רגע.
"אדוני, למה יש לך טבעת על הצוואר?",האיש פער עיניים אבל זה היה מאוחר מדי. כמו בפעם שעברה ,הנערה ההיא הופיעה וערפה את ראשו של האיש עם הקוצר שלה, והוא הפך ללא יותר מאבק.