לראות את המוות פרק 3

"שלום חומד, הגעת ממש מאוחר היום, חשבתי שביום הראשון משחררים אותך מוקדם", נכנסתי הביתה וסגרתי אחריי את הדלת.
"הלכתי בדרך הארוכה", ובנוסף לכל מישהו ניסה להרוג אותי ואם זה לא חסר לי אותה הנערה שהצילה אותי עוקבת אחרי, חשבתי לעצמי בזמן שהורדתי נעליים.
"הבנתי, האוכל יהיה מוכן בעוד חצי שעה, אני אקרא לך",הודתי לאמא שלי ועליתי לחדר שלי.
ברגע שסגרתי את הדלת לקחתי את הכיסא שלי והצמדתי אותו לדלתי ליתר ביטחון."למה עקבת אחרי?", הסתכלתי על אותה הנערה,היא נראתה בדיוק כמו שנראתה אז, בפעם הראשונה שפגשתי אותה.
"אם לא הבהרתי את עצמי טוב בסמטה ההיא, אני שומרת עליך כדי שלא תיפגעי", היתה לה הבעה משועממת על פניה, היא בברור היתה מעדיפה להימצא במקום אחר.
"אני לא צריכה ביביסיטר, ואני רואה שאת לא בדיוק רוצה להידבק אליי אז את מוזמנת לעזוב", הורדתי את תלבושת בית הספר שכללה חולצה לבנה ארוכה עם סמל בית הספר ומכנס ג'ינס שחור.
"זאת לא בדיוק ההחלטה שלי וחוץ מזה, אם אני לא אדבק אלייך אז את תמותי, זה לא היה סתם שהאיש ההוא ניסה להרוג אותך", הסתובבתי אליה מופתעת,"למה את מתכוונת לא סתם?".
חיוך קל עלה על פניה,"הרבה יצורי עולם תחתון ירדפו אחריך עכשיו, אחד מהם השתמש בבן אדם כדי לנסות לתפוס אותך".
"אבל למה?!", הייתי מעט מזועזעת, יצורי עולם תחתון ,על מה היא מדברת? ,"בגלל העיניים שלך".
אוטומטית נגעתי בעין ימין שלי, למה שהם ירצו את העיניים שלי,אלא אם…
"לא העיניים שלך בעצמן, הם אחרי הכח שאת מחזיקה, רק בני אדם מסוגלי להחזיק את הכח הזה וברגע שמישהו נולד איתו, הוא הופך למטרה", התישבתי על המיטה.
"ואת, את לא רוצה את הכח הזה?", הבטתי בה בתסכול. "אני לא יכולה להחזיק בו או להשתמש בו אז לא, אני לא מעוניינת",הרמתי גבה.
"לא כל אחד בנוי החזיק את היכולת שלך לראות הטבעות, בנוסף ככל שתפתחי אותה את תוכלי לראות דברים נוספים", הייתי מאוד מבולבלת באותו רגע, לקחתי את הטלפון שלי כדי לבדוק את השעה.
"שיט ,אני מאחרת!", קמתי מהמיטה במהירות והתחלתי לחפש בגדים ליציאה בארון,"אהמ… זה נושא יותר חשוב",התעלמתי מהדברים של הנערה והמשכתי לחפור בארון.
"שיהיה ,נמשיך מאוחר יותר, דרך אגב מה השם שלך?", הוצאתי חולצה שחורה עם שרוולים קצרים ושורט סגול, והתחלתי להתלבש.
"דיאבלו", התלבשתי במהירות ופתחתי את הדלת מכל המחסומים,"בסדר דיאבלו, נתראה מאוחר יותר".
ירדתי במהירות במדרגות לקומת הקרקע ולבשתי את המגפיים האהובים עליי,"אמא הבטחתי לסקאי שאני אבוא איתה ועם עוד חברים לפיצה ,אני אחזור בערב",צעקתי לעבר המטבח.
"אוקי מותק, תהני",היא אמרה בזמן שיצאתי מהדלת.
צעדתי זמן מה לבית של סקאי, הטלפון שלי צלצל. "הלו?", עניתי מבלי לבדוק מי התקשר אליי.
"איפה את ,כולנו מחכים לך!", סקאי נשמעה עצבנית.
"אני ליד הבית שלך, תרגעי", אמרתי לתוך הטלפון,"אהה, הנה אני רואה אותך".
ראיתי את סקאי כמה מטרים לפניי, היא רצה אליי ונתנה לי חיבוק, ואז משכה אותי לעבר הפיצרייה.
"לקח לך הרבה זמן מלכת יופי", אמרה ליילה ברגע שהתיישבנו סביב שולחן גדול ועגול בכניסה לפיצרייה.
"מאוד מתנצלת, אבל לא שמתי לב לשעה", אמרתי והשפלתי את ראשי למטה, היה הרבה שהדאיג אותי, האם זה בטוח לי להיות כאן?, מישהו נוסף הולך לתקוף אותי?, האם חברי בסכנה?.
"מאי!, איזה פיצה את רוצה?", הרמתי את הראש.
"אממ… אני אקח עם זיתים ותוספת גבינה",אמרתי וחייכתי מעט.
"את ממש מעופפת מאי, את מרגישה טוב?", שאלה אותי ניה, הנהנתי לעברה.
החבורה שתקה זמן מה, ואז ג'סטין העלה נושא מסויים וכולם חוץ ממני הצטרפו לשיחה, לא ידתי אפילו על מה הם דיברו כי לא הקשתי.
אחרי כרבע שעה הגיעו משולשי הפיצה שלנו וכולנו אכלנו."היי מאי, חשבתי לערוך מסיבת פיג'מות היום, ניה וליילה יבואו, רוצה גם?", סקאי הסתכלה עליי בצפייה.
"זה לא טיפה מוקדם, זה רק היום הראשון ללימודים", ניה עשתה מבט כלבלב,"טוב, רק בגלל שיום שישי היום".
כל הבנות בשולחן הריעו, ואני צחקתי בשקט, וסיימתי את הפיצה שלי.
"יופי, אז ישר אחרי זה כולנו נלך אליי, אל תדאגו אני אספק לכן בגדים", אמרה סקאי עם חיוך מרוצה.
אחרי שכולם סיימו לאכול נפרדנו מג'סטין וצעדנו לבית של סקאי, הודעתי לאמא שלי שאני יושנת אצלה ולמזלי היא לא התנגדה .
הדבר היחיד שהדאיג אותי באמת באותו הרגע היה שדיאבלו תופיע אצל סקאי, הבנות אולי לא יכולות לראות אותה אבל אני כן, ואני יודעת שאם היא תהיה שם היא תפריע לי .