לעולם לא יהיה איתך *פרק 6*
הלילה ירד והכוכבים הופיעו על השמיים השחורים. ישבתי עם ניקולס על המיטה, שהוא מניח את ראשו על הכתף שלי. ליטפתי את השיער החלק שלו והרגשתי שאני מרגיעה אותו ממה שקרה היום עם ניל.
שתקתי ולא דיברתי, פחדתי שאני יעצבן אותו או יפריע לו. אחרי כמה רגעים של שתיקה ניקולס דיבר
"אני יודע שזה לא טוב שאנחנו ביחד" אמר בקול חלש יבש. שתקתי ופעימות הלב שלי נעשו חזקות
"את אוהבת אותי ?" שאל, והמשיך להניח את ראשו עלי בלי להסתכל לתוך עיניי
"הרבה יותר ממה שאתה חושב" אמרתי בקול מהיר, והחזקתי את ידו. הרגשתי שאני נחנקת מרוב לחץ
"את חושבת שלא יהיה בלגן ?" שאל, בקול שקט. שתקתי כמה רגעים, בלעתי את הרוק כדי שירטיב את הגרון הקשה שלי, שמתחיל לייצר בתוכו דמעות
"ניקולס לא משנה מה ניל יעשה, אני איתך" אמרתי, והנחתי את ראשי על ראשו. והדמעה התחילה להציץ מהעין שלי
"אל תבכי" אמר ניקולס, והרים את ראשו. הוא הביט בי וחיבק אותי חזק
"אני איתך" אמרתי לו שוב, בקול רועד וכואב והתחלתי לבכות. ניקולס ליטף את השיער הזוהר שלי והרגיע אותי עם החיבוק החם שלו. הרגשתי כמה החיבוק עוזר לי לעצור את הדאגות ולהרגיש בטוחה
"גם אני איתך, אני לא יעזוב אותך" אמר ניקולס, והביט בי. הסתכלתי לתוך עיניו שהדמעות הרטיבו את שתי עיניי וירדו על הלחיים שלי. ניקולס ניגב את הדמעות ונישק על המצח שלי וחייך
"אתה נשאר כאן, נכון ?" אמרתי, בקול מתחנן
"אני נשאר" אמר ניקולס בחיוך. חייכתי אליו בחזרה וחיבקתי אותו
"עכשיו הולכים לישון, מחר יום חדש" אמר. עזבתי אותו וקמתי מהמיטה אל חדר האמבטיה.
שטפתי פנים, ונשמתי עמוק. הרגע ההוא היה ממש מלחיץ, חשבתי שגם את ניקולס אני יעזוב ושוב אשאר לבד. אבל לא זה לא היה אותו דבר, ראיתי כמה ניקולס שונה מניל. ולא משנה מה היה הוא לא מפחד להישאר. הסתכלתי על עצמי במראה ממולי ולא האמנתי, שעדיין אני לא מסוגלת להגיד לניקולס את מה שאני מרגישה כלפיו.
….
תגובות (3)
וואו אופק, לקרוא את הסיפור הזה, ולקרוא גם את הסיפורים האחרים שלך ולנסות להאמין שאותו בנאדם כותב אותם, וואו !
בכל סיפור שלך שאני קוראת אתה מציג רמה אחרת לגמרי!
ממש אהבתי (: (סורי שלא הגבתי לפני..)
תמשיך (:
אתה כותב מדהים,ואני נהנה לקרוא את כל מה שאתה כותב.
זה סיפור ממש יפה,ואני מחכה להמשך :)
שמח שאהבתם :)