לעולם לא יהיה איתך *פרק 5*

שעון המעורר צלצל והחריש את האוזניים שלי, קפצתי לכבות אותו מהר. קמתי מהמיטה וראיתי שניקולס לא היה במיטה ולא בחדר. פתחתי את דלת החדר השירותים ולא היה. זה היה מוזר כי בכל פעם שאני קמה הוא נמצא לידי. ירדתי למטה וראיתי שהוא סוגר את הדלת הראשית.
"לאן הלכת עם פיג'מה?" שאלתי אותו לא מבינה
"לא הלכתי לשום מקום, רק מישהו דפק" הוא ענה לי בקול מצטער
"מי הגיע?" שאלתי אותו ושלבתי ידיים, לא הייתי לחוצה ושכחתי מהחבר של ניל שראיתי אתמול.
ניקולס סובב את כל גופו מולי ואמר
"מישהו רצה אותך, אבל אמרתי שאת ישנה"
"מי זה, איך הוא נראה?" שאלתי אותו לחוצה, והרבה מחשבות עולות לראשי.
"עם משקפיים" הוא ענה לי בחיוך
"אה.. בסדר" אמרתי ונרגעתי קלות. ניקולס בא לחבק אותי והחזקתי לו את הידיים שלא יעשה את זה.
"למה את לחוצה?" הוא שאל שהוא לא מבין, מה יש לי
"אני רוצה לשטוף פנים, ולאכול ארוחת בוקר"
"בסדר אני יכין, את יכולה להתארגן" אמר וחייך חיוך קטן. חייכתי אליו חיוך מרוצה ועליתי לקומה למעלה.
שטפתי את הפנים צחצחתי שיניים, סדרתי את השיער ועשיתי קוקו גבוה. נעלתי את נעלי הבית הלבנות עם הפונפון וירדתי למטה. ניקולס כבר ישב והתחיל לאכול לאט.
"איך יצא?" שאלתי בחיוך וישבתי מולו
"מצוין" הוא ענה עם האוכל בפיו. צחקתי צחוק חלש, הוא תמיד נשמע מצחיק כשהוא מדבר עם אוכל בפה.
סיימנו לאכול, שטפנו כלים וסדרנו את הבית. זה היה מרגיש שאנחנו כמו בעל ואישה בלי ילדים, הרגשתי טוב ומיוחד שהוא עוזר לי ונמצא איתי בכל מקום. ניל לא היה עושה איתי את כל הדברים האלה הוא היה מאוד עצלן שזה תמיד הרגיז אותי.
אחרי כל העבודה בבית, ניקולס ואני ישבנו מול הטלוויזיה, מרגישים עייפים. והנחנו את הראש על אחד השני. זאת הייתה הרגשה נעימה. אחרי דקות ארוכות שאנחנו רגועים ביחד מול הטלוויזיה, שמענו את צלצול הדלת. ניקולס סובב את ראשו מהר אל הדלת, הוא היה נראה קצת נבהל.
"עוד פעם מצלצלים, אני יקום" אמר לי. משחתי אותו מהיד והושבתי אותו בחזרה לספה.
"תשב אני יפתח" אמרתי וקמתי מהר אל הדלת. פתחתי אותה והלב שלי נפל ברגע שראיתי מי עומד מולי.
"היי" ניל אמר לי בחיוך החמוד שתמיד גרם לי להסכים עם כל דבר
"מה אתה עושה פה?" אמרתי שאני בהלם וקצת עצבנית. דברתי קצת בשקט שניקולס לא ישמע אותי, אבל לא משנה הוא יבוא לראות מי זה.
"רציתי לראות מה קורה איתך" אמר לי והמשיך
"לא דברנו מהיום שנפרדנו, וזה לא היה נחמד שניתקת לי את הטלפון" אמר לי רגוע. לא דברתי רק עשיתי פנים רציניות שמתחשק לי לשבור עליו משהו.
"ברברה מי שם?" ניקולס צעק מהסלון
"אה אז יש פה מישהו איתך" ניל אמר לי בפנים 'שכל הכבוד לך גם מאחורי הגב שלי'.
"זהו ניל הקשר שלנו ניגמר" אמרתי ורציתי לסגור את הדלת אבל לא עשיתי את זה, רציתי לשמוע מה הוא רוצה להגיד עוד
"תכירי לי אותו לפני שאני הולך" ניל אמר לי בחיוך מעצבן ושילב את הידיים שלו, כאילו יש לו את כל הזמן בעולם לעמוד ולדבר. הרגשתי עצבנית ורציתי לצעוק עליו אבל הורדתי את ראשי, ועשיתי אגרוף ביד רק כדי להרגיע את עצמי. ניקולס בא מאחורי מהר
"מי זה?" שאל ניקולס שהוא רציני ולא מבין מה קורה
"אני החבר שלה" ניל אמר ומחק את החיוך
"חבר?" ניקולס אמר בתדהמה
"אקס יותר נכון" אמרתי עצבנית ובפנים שלי ראו שאני רוצה להרביץ לו. ניל שתק וחיכה שניקולס יגיד משהו, הוא לא הוריד את העיניים ממנו.
"תצא החוצה ניל" אמרתי לו ורציתי לסגור את הדלת, ניל החזיק את הדלת ופתח אותה בחזרה
"אני לא הולך" ניל אמר רגוע, והמום
"שמעת מה היא אמרה?" ניקולס אמר לו, ובקול שלו שמעתי שהוא מתחמם. ניל התעצבן וסטר לניקולס בפנים. נבהלתי ופסעתי לאחור, שמתי את ידי על הפה שלי והייתי בהלם. הרגשתי את הכאב שניקולס הרגיש.
ניקולס נגע בלחי שלו כמה שניות, והתנפל על ניל. הם התחילו להרביץ לאחד השני, ולא ידעתי איך לגשת ולעצור אותם. ניל נתן לניקולס אגרוף בתוך פניו, וניקולס התחיל לדמם. ניקולס נחת על הרצפה וניל התחיל לבעוט בו. רצתי אל ניל וסטרתי לו חזק בפניו, דחפתי אותו בחוזקה מחוץ לבית, הוא תפס אותי חזק וניסה להכאיב לי. השכנים שהיו גרים ליד היו בגינה שלהם וראו את מה שקורה, הם רצו מהר והרחיקו אותו ממני
"אל תחשבי שזה נגמר" ניל צעק. לא התייחסתי אליו רצתי מהר לבית סגרתי את הדלת ונעלתי אותה
"ניקולס אתה בסדר?" אמרתי שאני דואגת ולחוצה. הוא לא ענה לי רק שכב על הרצפה ותפס את הבטן שלו והשפתיים שלו היו מדממות עם האף. דמעות עלו בעיניי, והרמתי אותו אל הספה.
לקחתי צמר גפן שטפתי אותה וניגבתי לו את הדם, היו לו דמעות בעיניים דמעות של פחד וצער.
נישקתי לו על המצח ולא עזבתי אותו.
ניל שינה לנו את החיים, וזה באמת לא נראה שזה נגמר…