לעולם לא יהיה איתך *פרק 2*

ציוץ הציפורים נשמעו מהחלון ואוויר קר ונעים נכנס לחדר. אני שכבתי על הבטן רגועה עם חיוך על פני ועיניים עצומות. הייתי ערה וחצי מנמנמת. פתאום אני מרגישה ליטוף על הלחי שלי, פתחתי את העיניים ואני רואה את ניקולס מחייך ומביט בי
"בוקר טוב" הוא אמר עם הקול הרגוע והמקסים שלו, הוא גרם לי לחייך חיוך רחב כל כך ולהרגיש בעננים. הרגשתי מאושרת ומרוב אהבתי אליו רציתי לחבק אותו הכי חזק שאפשר
"בוקר טוב" עניתי והתמתחתי בשלווה.
"הכנתי לך ארוחת בוקר" הוא אמר וקם מהמיטה
"הכנת אוכל?" שאלתי בפלא כי חשבתי שהוא מתבייש לעשות משהו בבית הגדול שלי
"ברור, למה שלא אשרת אותך?" הוא אמר בחיוך וסימן לי לרדת איתו ללמטה.
ירדנו למטה, אל חדר האוכל והעיניים שלי התרשמו ממה שהם שראו. על השולחן היה הזר הפרחים שהיה מונח בסלון וארוחה חלבית ועשירה הייתה על השולחן. ניקולס ואני הבטנו באחד השנייה עם חיוך, הרמתי את ידי וחיבקתי איתו שאני עוצמת את עיניי. רציתי להגיד לו את המשפט שהלב תמיד רצה להגיד אבל המילים לא יצאו לי מהפה. אחרי כמה שניות ניקולס אמר
"אני אוהב אותך, ברברה." והפסיק לחבק אותי. לא עניתי העיניים שלי כמו מגנט הם הסתכלו לתוך עיניו ולא זזו מהם, זה היה בגלל במילים שנתקעו לי בגרון.
ניקולס ישב, ואני ישבתי אחריו. כל הארוחה עברה בשתיקה והמבטים היו רק של חיוכים.
בשעה 12:29 הייתי בסלון וראיתי טלוויזיה, בזמן הזה ניקולס היה בחדר ולא ידעתי מה הוא עושה.
הרגשתי לחוצה הרגש של הלחץ כל כך הציק לי שגרם לי לעלות לחדר למעלה ולראות מה הוא עושה.
עליתי במדרגות עם הפיג'מה הקיצית שלי ויחפה עם הגרביים אל החדר שבו ניקולס נמצא, פתחתי את הדלת בשקט והסתכלתי לראות איפה הוא עומד.
הוא ישב על המיטה וקיפל כמה מהחולצות שלו ושם על המיטה. נכנסתי אל החדר במבט עדין ורגוע והסתכלתי בו והתקדמתי באיטיות. ניקולס הביט לאחור והסתכל שנכנסתי, וחייך במבט אוהב.
"מה אתה עושה ניקולס שלי?" אמרתי עם הקול הכי חמוד, והוא צחק צחוק קטן ואמר
"אני מסדר את הבגדים שלי בארון שלך" וקם מהמיטה עם החיוך הכובש שלו והביט בי ואמר
"חשבת שאני עומד ללכת?"
"לא.. רק.." אמרתי ועצרתי את עצמי בלהסביר לו מה חשבתי מתי שהייתי למטה.
"אל תדאגי" אמר
"הבטחתי לך שאני לא יעזוב" הוא סיים במשפט הזה, שכל כך ריגש אותי.
הוא התקרב עלי והחזיק בשתי ידיי.
"תודה ניקולס" אמרתי, והלב שלי חם מאהבה. דמעות של אושר רוצות לרדת מעיניי.