לנצח את המחלה פרק 4

"גיא אני אוהבת אותך, אתה האח הכי מדהים בעולם, אתה אלוף" אמרתי לו,
"גם אני אותך שירה" גיא אמר לי,
"דימה תודה" אמרתי לו. ואז הרופאים לקחו אותי לחדר בדיקה, ושמו אותי על המיטה. הם בדקו לי את הלב, ומדדו לי לחץ דם.
"אני רואה בתיק שלך שיש לך שאת חולת דיאליזה, אולי אנחנו נצטרך לנתח אותך" הרופא אמר.
לפתע כל התחלתי לראות מטושטש, כנראה בגלל הסחרחורת. עצמתי את עיניי ו….

נקודת מבט של גיא
לפתע ראיתי את הרופאים עם מיטה שעליה מונחת שירה, עם עיניים עצומות, ראיתי אותם שהם רצים מהר.
"מה קרה?" שאלתי אותם בקול מודאג,
"אנחנו הולכים עכשיו לטיפול נמרץ, אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק מה יש לה" הרופא אמר לי.
הם נכנסו מהר במעלית ואני ודימה אחריהם.ואז כשהגענו הם אמרו לנו לחכות בחוץ, ונכנסנו לחדר טיפול נמרץ. אני ודימה ישבנו על הכיסאות לחוצים, ראיתי שדימה בהלם, גם אני ההייתי בהלם, כי שירה נראתה בריאה היום איך זה קרה שהיא התהפכה ככה?. דימה חיבק אותי.
"דימה באמת תודה על הכל" אמרתי לו.
ראיתי שדימה בוכה.
"היא תהיה בסדר היא חזקה" אמרתי לו ובכיתי. ראינו רופאים נכנסים ויוצאים בריצה.
אני ודימה דאגנו. התחלתי להתפלל לאלוהים ששירה תהיה בסדר, אין לי כלום חוץ משירה בעולם הזה, אין לי כלום, אתה יודע אלוהים שאין לי אבא ולא אמא יש לי רק את שירה, תעשה שהיא תהיה בסדר, אני מתחנן אליך. בבקשה. רק שהיא תהיה בסדר. אתה יודע כמה סבלנו בחיים שלנו, אני לא יכול בלעדיי שירה. תעשה שהיא תבריא, שתהיה בסדר, שתחיה, בבקשה. אם אתה שומע אותי, אני מתחנן.
שירה היא ילדה חזקה היא תעבור את זה חשבתי לעצמי. היא עברה כל כך הרבה טיפולים שהיו קשים מאוד, ועמדה בהם בגבורה.
ראיתי את הרופא יוצא.
"דוקטור מה איתה?" שאלתי אותו במבט מודאג,
"הרופא אנחנו עדיין מנסים לייצב אותה… היא…." הוא אמר ואני עצרתי אותו: "דוקטור היא תהיה בסדר?" שאלתי אותו במבט מודאג,
"היא… היא כרגע…. לא בהכרה עדיין" הדוקטור ענה לי באיטיות.
"מה?" שאלתי אותו,
"אנחנו מנסים כרגע לייצב אותה שיהיה משהו חדש נדאג שיעדכנו אותכם" הדוקטור אמר לי ונכנס לחדר טיפול נמרץ. ראיתי רופאים יוצאים, חוזרים, נכנסים בריצה, זה הדאיג אותי מאוד. וגם את דימה. ראיתי שדימה באמת מודאג. הוא קרא עליה פרק תהילים. רק שהיא תהיה בסדר.
"אתה יודע דימה אין לי כלום חוץ משירה" אמרתי לו,
"אני יודע שהיא חשובה לך, ואתה באמת אח מדהים איך שאתה דואג לה" דימה אמר לי,
"אתה יודע שהיא הייתה בת 8 אני ההייתי אז בן 10, ההיינו במשפחה אומנת, והמשפחה האומנת קנתה לנו נעליים אותו דבר, הנעליים שלי נקרעו, וידעתי שאם הם יגלו את זה אז הם פשוט יהרגו אותי במכות. ואז שירה אמרה שנקרעו לה הנעליים היא חטפה על זה כל כך הרבה מכות. היא הלכה עם נעלי בית לבית ספר, ואני הלכתי עם הנעליים שלה, הן היו ממש קטנות עליי. וכשהמשפחה האומנת גילתה ששירה שיקרה הם קרעו אותנו מכות, פעם ראית על אחות שמנסה להגן על אח שלה ככה" אמרתי לדימה,
"אף פעם לא ראיתי אחים שיש להם קשר כמוכם, אתם משהו מיוחד" דימה אמר.
באמת יש בינינו קשר מיוחד, ומאוד חזק וטוב. הקשר שלנו הוא מאוד טוב, ורק עכשיו הבנתי למה הוא כזה חזק טוב, מפני שכל החיים שלנו היו לנו חיים קשים, והתחזקנו אחד בשנייה כדי לא להישבר ולצאת מהמצב הרע. אנחנו ביחד נלחמנו, עברנו המון משברים, זה חיזק את הקשר, וגם לימד אותנו להיות במצבים קשים ביחד.
כבר הערב הגיע אני ודימה ישבנו, לא דיברנו הרבה, מה כבר יש להגיד במצב כזה. לפתע הרופא ניגש אליינו, אני ודימה קמנו.
"דוקטור מה אם שירה?" שאלתי אותו במבט מודאג.
לדוקטור היו הבעות פנים מודאגות ועצובות, הוא לפתע שתק לכמה שניות ולקח נשימה.
"שירה היא… כרגע היא…" הוא אמר ועצר,
"דוקטור היא תהיה בסדר?" שאלתי אותו במבט לחוץ.