לנצח את המחלה פרק 2

גיא נישק את ראשי, "יהיה בסדר" הוא אמר ויצא מהחדר. נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיניי, לפתע שמעתי את האייפון שלי מצלצל.
"הלו" עניתי,
"שירה" קול שאני לא מכירה אמר,
"כן" אמרתי בקול טיפה לחוץ,
"זה דימה, זוכרת?" הוא שאלת אותי בקול מודאג,
כן, מה אתה רוצה, ומאיפה יש לך את המספר שלי?" עניתי לו בשאלה בקול מודאג,
"רועי הבוס של הקיוסק של הבית חולים אני עובד אצלו, וביקשתי ממנו שיארגן לי את המספר שלך" הוא ענה לי,
"ומה אתה רוצה?" שאלתי אותו בקול לחוץ,
"אני חיפשתי באינטרנט פתרונות לחולים כמוך, יש כל מיני עמותות שעוזרות לחולים להשתלת כליה, וממנת להם כמעט חצי מהניתוח, וחשבתי שנפנה לאחת העמותה ואני אקח הלוואה וכך את תחלימי" הוא ענה לי.
ההייתי בהלם. למה שהוא יירצה לעזור לי?, הוא בקושי מכיר אותי.
"למה אתה רוצה לעזור לי?" שאלתי אותו בקול מתעניין,
"יש איזה קול פנימי שאומר לי לעשות את זה, וגם כי אני רוצה לעשות משהו טוב" הוא ענה לי,
"וואי תודה, באמת תודה אני לא אשכח לך את זה" אמרתי לו,
"אני תמיד פה בשבילך, כל מה שאת צריכה אני יהיה איתך בכל הטיפולים ונעבור את זה ביחד, את תראי אני מבטיח לך" הוא אמר לי.
חייכתי. סוף סוף אני מחייכת.
"תודה, גרמת לי לחייך" אמרתי לו,
"טוב אני אדבר אם אחת העמותות ויעדכן אותך" הוא אמר לי,
"דימה תודה" אמרתי לו,
"אין על מה, תודה לך שאת נותנת לי לעשות מעשה טוב, אני אדבר איתך יותר מאוחר" דימה אמר לי.
"ביי, ותודה" אמרתי וניתקתי.
עצמתי את עיניי ונרדמתי. אחרי כמה דקות אחדות גיא מעיר אותי.
"מאמי אני עוד מעט יבוא, תסדרי בלעדיי" גיא אמר לי,
"לאן אתה הולך?" שאלתי אותו בקול מודאג
"לאלין" הוא ענה בחיוך,
"מי זאת אלין?, חברה?" שאלתי אותו במבט מתעניין,
"לא, עדיין לא רק היום ראיתי אותה, ואז ניסיתי להתחיל איתה" הוא אמר לי,
"אתה יכול ללכת אני אסתדר" אמרתי לו.
"אני דקה חוזר" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח והלך.
נשכבתי על המיטה והטלפון שלי צלצל.
"הלו" עניתי,
"היי שירה זה שוב אני דימה" דימה אמר לי,
"היי" אמרתי בחיוך,
"דיברתי אם אחת מהעמותות, וסדרתי לנו פגישה למחר, את תוכלי לבוא" דימה אמר לי,
"כן, באיזה שעה" אמרתי לו,
"11:30 אני יבוא יאסוף אותך, תשלחי לי כתובת" דימה אמר לי.
"סבבה. דימה תודה. אתה לא מבין עד כמה אני מודה לך, אתה מדהים" אמרתי לו,
"אז נדבר מחר" דימה אמר לי,
"טוב, יאללה, ביי" אמרתי לו וניתקתי.
ואז לפתע דניאל שלח לי הודעה: "היי שירה זה דניאל, רק רציתי להגיד לך שלא התכוונתי לפגוע בך, להכאיב לך אני מצטער על זה. גם דריה מצטערת. בבקשה אל תכעסי, ואל תבכי, תמשיכי הלאה. אנחנו יכולים להישאר ידידים, את הבן אדם שהכי כיף לדבר איתו. גם דריה תשמח להישאר החברה הכי טובה שלך. אני יבין אם לא תרצי להישאר ידידה שלי, אבל לפחות תהיי חברה של דריה, זה שאני ודריה ביחד לא אמור לשנות כלום. את מוכנה לוותר על החברה הכי טובה שלך בגללי?, תחשבי על זה".
מחקתי את ההודעה. לא היה באלי לענות לה, אני לא חושבת שמגיע לדריה שאני אשאר החברה הכי טובה שלה, אחרי כל מה שהיא אמרה לי, גם אם היא כעסה זאת לא סיבה להגיד דברים כאלה. חיים בסרט. דניאל קשה לי להאמין שאכפת לו ממני, בטח דריה אמרה לו לכתוב את זה. אבל זה לא מעניין אותי כבר, מעניין אותי רק דימה, ומחר. יצא לי לחשוב על דימה הרבה, שהוא ממש חמוד, והוא גם מצא חן בעייני, הוא באמת נשמה טובה. יש לו עיניים כחולות שדרכן אפשר לראות את הנשמה הטובה שלו. מעניין אם הוא חושב עליי?, כאילו לא רק לעזור לי אלא גם בתור חברה.
גיא חזר עם החברה שלו אלין. היא מהממת.
"היי שירה" היא אמרה לי וחייכה.
"היי, גיא תקשיב יש משהו שאני חייבת לספר לך" אמרתי לו.
הוא חייב לדעת שמחר אני נוסעת עם דימה לעמותה, שיכולה להציל את החיים שלי.
"אלין את יכולה לחכות לי בסלון למטה" גיא אמר לה,
"כן".
אלין יצאה מהחדר שלי.
גיא התיישב על המיטה.
"גיא היום הכרתי בחור טוב, קוראים לו דימה, והוא ממש רוצה לעזור לי, סיפרתי לו באיזה מצב אני נמצאת, והוא מצא עמותה שיכולה לעזור לי לממן את הניתוח של הכליות. ומחר אני נוסעת איתו. אתה יכול לבוא איתי" אמרתי לו,
"ברור מאמי איזה שאלה, אני כל כך מאושר, אבל אל תפתחי ציפיות" הוא אמר לי,
"נכון אתה צודק. אני לא מפתחת ציפיות פשוט אני כל כך מאושרת שיש אנשים טובים שרוצים לעזור" אמרתי לו,
"את מאוהבת בו?" גיא שאל אותי בחיוך,
"נראלי שכן, הוא כזה מאמי, יש לו לב טוב והוא מדהים" אמרתי לו,
"מחר, תעירי אותי, אני ואלין נאכל עכשיו את מוזמנת להיצטרף אם את רוצה" גיא אמר לי,
"לא אני מעדיפה לישון" אמרתי לו,
"אוקיי לילה טוב יפה שלי" גיא אמר לי, והוציא את השמיכה מהארון וכיסה אותי ונתן לי נשיקה בראשי וחיבק אותי.
"חיים שלי" הוא אמר לי,
"גיא תודה על כל הרגעים שדאגת לי, שעשית הכל בשבילי, שתמיד ההיית בשבילי תודה. ועכשיו לך תהנה עם אהובתך" אמרתי לו וחייכתי. הוא חייך אליי בחזרה ויצא מהחדר וישב אם אליו בסלון. אני נרדמתי.

למחרת בבוקר.
קמתי, ראיתי שהשעה שבע, אני מתרגשת לקראת הפגישה עם העמותה. מעניין מה יהיה. ומה יגידו לי?.
הדלת של החדר שלי נפתחת, וראיתי את גיא. גיא ניגש אליי וילטף את ראשי.
"בוקר טוב" אמרתי לו וחייכתי,
"בוקר טוב יפה שלי" הוא אמר לי וחייך "מתי דימה צריך לבוא?".
"אממ.. 11:30" אמרתי לו,
"אהה יש זמן" הוא אמר לי וחייך. ואז הלך להתקלח. לבנתיים אני קראתי ספר, מבחן הברזל ככה להעביר לי את הזמן, וקצת להרגיע את עצמי. התחלתי להיות לחוצה, פתאום קלטתי שהיום הוא יום גורלי בעיניי, לא התעסקתי בספר, אלא בתפילות לאלוהים,הכל יהיה בסדר, שאני יבריא. אחרי שגיא סיים להתקלח נכנסתי אחריו. אחרי שסיימתי לבשתי מכנס ג'ינס לבן עם קרעים, וחולצה קצרה בצבע שחור, זרוקה, ונעליי אצבע שחורות שעליהן מצויר סמיילי, אספתי את שערי הג'ינג'י הארוך לקוקו גבוה. וישבתי בסלון אם גיא לראות טלוויזיה. הוא הכין לי ארוחת בוקר, חביתה עם לחם כפרי, ומיץ תפוזים סחוט. לא היה באלי לאכול, אז שתיתי רק מיץ תפוזים כדי להרגיע אותו. ראיתי על גיא שהוא באמת מתרגש.
"איך היה עם אלין" אמרתי לו,
"היה מעולה, הצחקתי ליוויתי אותה הביתה, הכנתי לה את הפסטה המפורסמת שלי, נראלי אני אוהב אותה" גיא אמר לי וראיתי עליו שהוא מאושר.
לפתע שמענו דפיקה בדלת, השעה הייתה 11:25, גיא פתח את הדלת.
"שלום אני דימה, שירה פה" שמעתי את דימה אומר לגיא,
"כן היא פה רוצה לשתות משהו" גיא אמר לו,
"לא תודה" דימה אמר וחייך,
"אני רוצה להגיד לך תודה, באמת מהלב, על כל מה שאתה עושה בשביל שירה, כיף לי לראות שיש אנשים כמוך טובים שעוזרים, תודה שאתה עוזר" גיא אמר לו ולחץ לו את היד,
"אין על מה. באמת אני אוהב לעזור לאנשים. טוב נזוז שלא נאחר" דימה אמר.
קמתי מהספה, ויצאתי מהבית, גיא יצא אחריי ונעל את הדלת. דימה נכנס למכונית השחורה ואני וגיא נכנסנו אחריו, התיישבנו במושב האחורי והחזקנו ידיים, איך שדימה התחיל לנסוע. הנסיעה הייתה שקטה, אף אחד לא דיבר, אבל אני בתוך תוכי התרגשתי. התחלתי להתפלל לאלוהים שהכל יהיה בסדר, שהפגישה עם העמותה תהיה טובה, ואני אצא ממנה בהרגשה טובה. ושיפסיק כל הסבל הזה שאני עוברת.
תוך 30דקות בערך הגענו לבניין של העמותה, דימה החנה את האוטו קרוב לבניין הזה. אני, דימה, וגיא יצאנו מהאוטו, דימה חייך אליי ואני חייכת אליו. נכנסו למבנה. דימה הלך לפקידה ואמר לה שהוא קבע פגישת ייעוץ, והיא הראתה לו איפה זה. הלכנו במסדרון ישר עד שהגענו לשם, ובדיוק הדוקטור קרא את השם שלי ואמר לנו להיכנס.
גיא, דימה ואני נכנסנו אני ודימה התיישבנו על הכיסאות וגיא עמד.
"את שירה?" הדוקטור שאל אותי,
"כן" עניתי לו,
"דימה סיפר לי על המצב שלך, התייעצתי עם העמותה, אנחנו יכולים לממן רק חמישים אלף שקלים מהניתוח, ולכם ישאר רק שביעים אלף שקלים לשלם" הדוקטור אמר לי,
"וואו זה המון" אמרתי לו.