למה זה תמיד קורה כך?-פרק ראשון

אוף אלוהים זה רק היום
הראשון שלי במקום הזה
אבל אני כבר מקווה שהוא האחרון.
חשבתי בזמן שחיפשתי בצרור
המפתחות, את המפתח מחדרי,
שהמנהל נתן לי באותו הבוקר
לאחר שעברתי כמעט על כול המפתחות שהיו בצרור
ותאמינו לי שהיו שם מלא מפתחות!
נזכרתי שאת המפתח מהחדר שמתי ביחד עם
מערכת השעות שלי, אשר הייתה בתיקי
לאחר שהצלחתי להכניס א תהמפתח לחור המנעול
ולסובב אותו לכיוון הנכון
לא בחנתי אפילו את החדר,
רק' נעלתי את הדדלת מבפנים
ונפלתי על המיטה ,
הייתי באיפוס כוחות מוחלט
למרות שלא עשיתי היום כמעט כלום
רק הלכתי ממקום למקום אחרי המנהל
אשר הראה לי את המקום
אך אני שכבר הייתי למודת סבל של
שנים ידעתי שהימים הראשונים הם הקשים ביותר
וכבר מזמן איבדתי כול ציפיות לגבי מציאת חברים במקומות הללו
ואני יודעת, לפי ההיגיון של הספרים אמורה להישמע עכשיו
דפיקה בדלת ומאחוריה אמורה להימצא מי שתהיה החברה
הכי טובה שלי, אבל כבר מזמן למדתי כי החיים אינם כמו ספרים וסרטים.
נאנחתי וקמתי לסרוק את חדרי, כול הקירות היו צבועים באדום חוץ
מקיר אחד שהיה צבוע בשחור עם נצנצים, בדרך כלל הייתי מרימה גבה
אבל כבר למדתי שבפנימיות כמו אלה, שום דבר הוא לא כמו שהייתי רוצה
שהוא יהיה, למעשה יכולתי לסבול את זה חוץ מאת הקטע
שכול המורים רוצים שהורי ידעו שהם נחמדים אליי בתקווה שיצא
להם מזה משהוא נחמד, אך שזה לעולם לא קורא והדבר היחיד שקורא הוא
שהמורים מעצבנים אותי אבל זה לא חשוב
חשבתי והמשכתי לסרוק את החדר היה שם ארון מעץ כהה
המזוודה שלי כבר הונחה על יד המיטה על הקיר היתה טלויזיה עם מסך שטוח
וכאשר הסתכלתי מהחלון היהה נוף מדהים, אבל אין מה לעשות
כך זה כאשר הפנימיה שלך היא בעצם טירה ישנה, שזה מגניב
חוץ מהקטע שבו הבעלים של המקום
הזמינו מעצב פנים שאין לו מושג מה הוא עושה
וכן בעצם הפכו את הטירה עם הפוטנציאל להיות מפחידה
והפכו אותה למקום שבני נער יאהבו
טוב כולם חוץ ממני.
הטלפון הנייד שלי ציפצף לסימן שהגיע הודעת טקסט חדשה
אך ידעתי שאלו כנראה רק הורי, לכן פשוט נפלתי חזרה למיטה
ותוך מספר שניות כבר היתיי שקועה בשינה