למה הוא עשה את זה ? פרק 5 (לגילאי 13+)

"מבטיח שיהיה בסדר…" ברונו אמר בכנות, ואני… אני האמנתי.

דיי. אסור לי לגלוש למחשבות הארורות האלה. לפני חודש… אבל אני כבר בפנים.
מת'יו שם קרח עטוף במגבת על המצח שלי, והמולה הייתה מסביבי. מבין עשרות הפרצופים זיהיתי את העיניים הירוקות, הנוצצות. "ברונו!!!" צרחתי בכל כוחי, אך הוא לא נשמע ונבלע מבין ההמולה. "ברונו, תעזור לי, הבטחת" צרחתי ולפתע הכל נהיה שקט. צבעים רבים הסתחררו סביבי במעגל ועצמתי עיניים, נהנית מהתחושה המסחררת. לפתע הכל נהיה שחור, שחור בוהק, שמכאיב לעיניים מרוב כהות. ואז שוב, העיניים הירוקות. הכל עבר בתחושה מעורפלת. עכשיו דוחפים אותי לאוטו של משטרה, אבל מה עשיתי? לידי יושב שוטר, השוטר… השוטר מוכר לי, אבל אני לא יודעת מאיפה. שוב מערבולת של צבעים ארורים, הפעם לא כיף לי. יש לי להקיא, השוטר עוצר בצד. האלכוהול יוצא החוצה, בזרם של הקאות, אבל הדבר העיקרי, הוא לא ייצא. אותו אני בחיים לא אשכח. ואז, בבום. הכול חוזר למציאות. עיניו השחורות של מת'יו בוהות בי, והוא ממלמל כמה דברים לא מובנים. "אליזבת.. את לא סיפרת לי שהקאת" הוא אמר בלחש, לא מזלזל אך האמון פוחת.
"לא סיפרתי לך הרבה דברים מאז." צרחתי, כבר לא יכולתי להשתלט על עצמי "אתה נהיית מגעיל. אנוכי. אני לא מאמינה שאתה אותו מת'יו". הטחתי בו את הדברים שהרגשתי, וצמרמורת אפפה אותי. ממתי נהייתי כל כך מגעילה? "אליזבת, תסתכלי עליי." הוא לחש, ואני דרוכה, מוכנה ומצפה לצעקות, למריבות. "אני אוהב אותך. אני לא התכוונתי לפגוע בך". מבטו בעיניים השתנה, הוא התרכך, אבל שוב נעשה עיקש. עיניו שוב בלטו, וגופו רעד. "אבל עדיין לא תהיה בי שום חמלה כלפיו." הוא צרח ולקח את הכד של הפרחים, הפרחים מלפני חודש… וניפץ אותו על הרצפה. "זה מה שמגיע למכוער הזה!!!" הוא צרח וליטף את שיערי. שוב פעם, במחויבות. שעה שהשוטר צופה בי מהחלון, ואינני מודעת על כך …