למה דווקא הוא? פרק 1

"מאיה את מוכנה להפסיק להזיל ריר על אח שלי?” דחפתי אותה קלות.
“לא. את ראית איך הוא נראה?!” היא אמרה והמשיכה להסתכל עליו.
“כל יום כמעט" אמרתי והתחשק לי להקיא אז הפסקתי לאכול את הסנדוויץ' שלי ושמתי אותו בחזרה בתיק.
“מה אתן רואות בו בכלל?” שאלתי.
“את השיער החום דבש המושלם והעיניים הירוקות האלה" מאיה אמרה.
ניר צחק, האמת הוא באמת היה ממש שקט ולא תרם כלום לשיחה שלנו.
“בדיוק כמו של ליאן" הוא אמר.
“אז למה כל הבנים לא נמרחים עליי ככה?” שאלתי וצחקתי.
“את התאומה הפחות מוצלחת כנראה" הוא אמר.
“איה".
“ליאן בבקשה ממך תזרקי לו מילה עליי!” היא התחננה.
צחקתי לעצמי, “את מבינה שכל יום בערך הוא מביא מישהי אחרת הביתה?” שאלתי אבל זאת לא הייתה באמת שאלה, ציינתי עובדה.
“לא אכפת לי, אני מוכנה להיות הבאה" היא המשיכה להסתכל עליו.
אני וניר הסתכלנו אחד על השני ושנינו הרגשנו צורך להקיא.
הצלצול קטע את השיחה המרתקת שלנו ונאלצנו לחזור לכיתה.
אני ומאיה נפרדנו מניר שהלך לכיתה שלו ונכנסנו לכיתה שלנו, התיישבנו במקום שלנו כמו תמיד בשורה השנייה.
“אולי אני אחליף כיתה עם ניר?” היא אמרה לעצמה.
“תעשי לי טובה" אמרתי לה והוצאתי מחברת מהתיק שלי.
“זה לא פייר שדווקא הוא איתו בכיתה" היא שילבה את ידיה.
“אוקי מאיה אם אני אגיד משהו לגיא את תפסיקי?” שאלתי אותה.
“אומייגאד את באמת תעשי את זה?!” היא הסתכלה עליי ועיניה נצצו.
“אני מניחה" מלמלתי, אבל בלי שיכולתי להבין מה קורה היא זינקה עליי בחיבוק מוחץ.
“אני מתה עלייך!” היא אמרה.
“אני לא מאמינה שסוף סוף אחריי שנה שלמה את מוכנה לעשות את זה בשבילי" היא התיישרה בכיסא שלה.
“זה לא בדיוק שנה” ציינתי.
“האמת שזה כן” היא צחקה.
“כאילו איך שהגענו לבית ספר הזה החלטת שזהו את דלוקה עליו?”.
“פחות או יותר” היא צחקה.
המורה שלנו נכנסה לכיתה והתחילה לדבר על תחילת השנה החדשה והאחרונה, כל הכיתה התחילה לעשות רעש ובאלגן, אני פשוט ישבתי על הכיסא וחייכתי.
סוף-סוף השנה האחרונה הגיע. זה בעצם הזמן האחרון שלי להוכיח את עצמי ולסיים בית ספר עם הציונים הכי טובים שאני יכולה להשיג.
לרגע הזה חיכיתי מהרגע הראשון שהגעתי לכיתה א' בערך.
המורה ניסתה להרגיע את כולם אך ללא הצלחה, המורים גילו לאט לאט את מה שתכננו להם לכבוד פתיחת שנה.
זאת אומרת מה ששאר השכבה תכננה, כולם קמו מהמקומות שלהם ויצאו החוצה וכשאני אומרת כולם אני מתכוונת לכל שכבת יב'. הם הדליקו מוזיקה חזקה והתחילו להשתולל בחוץ ולרקוד.
רק אני ומאיה נשארנו במקום שלנו, אבל לא להרבה זמן כי ניר הצטרף אלינו גם לאחר כמה דקות .
“זה היה ממש מגניב עכשיו” ניר אמר, לקח כיסא והתיישב לידנו.
“לגמרי” מאיה אמרה.
שתקתי, אני לגמרי שונאת את כל הדברים האלה למה אי אפשר פשוט להתחיל שנה נורמלי בלי כל הבלאגן הזה.
אין לי בעיה שביום האחרון ישתוללו ויעשו מה שבא להם. אבל זה כולה היום הראשון זאת אומרת יש לכם שנה שלמה.
“ליאן את פה?” ניר דחף אותי.
“סתם חושבת" מלמלתי.
“על מי?” מאיה שאלה וקרצה.
“על אף אחד" אמרתי.
“היא חושבת על האוניברסיטה שהיא תתקבל אליה" הוא אמר.
חייכתי.
“אוי נו תפסיקי להיות כזאת חנונית" מאיה צחקה.
“זה מה יש. חברה שלנו חנונית אנחנו צריכים להתמודד".
“טוב נו סבלנו את זה שנה שלמה. אני מניחה שעוד שנה לא תזיק" מאיה צחקה.
לאחר שהמורים ניסו להפסיק את מה שהשכבה עשתה ללא הצלחה הם פשוט נכנעו ושלחו את כולם הביתה.
ככה שיצא שהגענו לבית ספר בשמונה וסיימנו בעשר.
יצאנו מבית ספר והתכוונתי ללכת עם מאיה ועם ניר כרגיל לתחנת אוטובוס אבל גיא תפס אותי.
“שכחת?” הוא הניף את המפתחות של המכונית שלו מול הפנים שלי.
“אני מעדיפה באוטובוס" שיקרתי.
“ממש" הוא צחק ופשוט משך בידי.
“ביי" צעקתי אל עבר ניר ומאיה שסימנה לי לדבר איתו עליה.
“אל תעשה את זה יותר" אמרתי ודחפתי אותו.
הלכנו למכונית שלו ונכנסתי פנימה, היה לה ריח טוב של מכונית חדשה.
“סתם שתדעי את בחיים לא תגעי בה" הוא צחק.
“אנחנו עוד נראה בנוגע לזה" אמרתי.
הוא התניע את המכונית והתחיל לנסוע.
“אני קניתי אותה לגמרי מהכסף שלי, מילא אם היינו מתחלקים" הוא אמר.
“להזכירך אני עברתי טסט לפניך" אמרתי אין לי מושג איך המידע הזה יעזור לי לנסוע במכונית שלו.
“וואו אז את עברת טסט ראשון ואני שני. רוצה לצעוק את זה?”.
“האמת שכן כי זה כיף להגיד את זה" צחקתי לעצמי.
“טוב בכל אופן לי יש מכונית ולך לא" הוא חייך. לא הבנתי למה מאיה כל כך מתלהבת מהחיוך שלו, זה סתם חיוך מתנשא ומעצבן.