למה דווקא הוא? פרק 9

“אז אני אראה אותך בסביבה ספרנית?” הוא קרץ אליי.
הלב שלי החל לפעום בחוזקה.
“אהא” אמרתי ולא הוספתי מילה.
הוא צחק והמשיך לרדת במדרגות. עליתי גם אני וכל הדרך לבית שלי היה לי חיוך מרוח על הפרצוף.
נכנסתי הביתה וכמו שחשבתי כולם ישנו. אז נכנסתי למקלחת והתקלחתי עם מים קרים כמו שאני אוהבת.
מים קרים אחריי ריצה זה פשוט מושלם. הבוקר הזה לא היה יכול להיות יותר טוב.
יצאתי מהמקלחת והשעה הייתה בערך עשר, טוב יש לי עוד איזה שעתיים להעביר עד שכולם יתעוררו.
תכננתי להעביר את הזמן והתחלתי לקרוא ספר שלקחתי לפני כמה זמן מהספרייה ולא התחלתי לקרוא עדיין.
לקראת השעה 11 הדלת של החדר שלי נפתחה במפתיע.
אמא עמדה מולי וחייכה “קמתי יחסית מוקדם” היא המשיכה לחייך והתיישבה לידי פשוט.
“התקלחת?” היא שאלה ונגעה בשערי הרטוב.
“אחריי הריצה” מלמלתי.
“מתי הספקת לרוץ?!”.
“כמו בכל יום שבת” מלמלתי, אהה שכחתי שהיא בכלל לא יודעת עליי כלום.
“אהה נכון” היא אמרה כאילו היא ידעה את זה.
אבל בחרתי להתעלם מזה.
“טוב אני מכינה פנקייקים” היא אמרה ויצאה.
היא בהחלט לקחה את עניין האמהות באופן רציני, למרות שבקצב הזה אני אשמין יותר מהר ממה שחשבתי.
התחלתי כבר להריח את הריח של הפנקייקים וזה הקשה עליי להמשיך בקריאה. יצאתי מהחדר שלי והחלטתי לעזור לה.
כשסיימנו גיא החליט לצאת מהחדר שלו. “מה זה הריח הזה אי אפשר לישון” הוא אמר ופיהק.
הוא היה בלי חולצה והשיער שלו היה פרוע לגמרי.
“ישנת מספיק” אמא אמרה.
“זה מה שאת חושבת” הוא צחק.
לקחתי את הצלחת עם הפנקיקיים ושמתי על השולחן.
“יואו מתפוצץ לי הראש” הוא אמר ונשכב על הספה.
“תפסיק לשתות וזה לא יקרה” אמרתי.
הוא התעלם ממני.
“אני לא שותה” הוא אמר.
“שקרן גרוע” מלמלתי.
אמא נכנסה עם צלחות והתיישבה.
התיישבתי גם אני מולה וגיא התיישב לידי.
אכלנו ארוחת בוקר וישר הלכתי לחדר שלי, לא היה לי כוח לשיחות מיותרות. וגם רציתי לחזור לספר שלי.
התיישבתי על המיטה ולקחתי את הספר שהתחלתי מקודם והמשכתי לקרוא.
ביליתי ככה את השבת שלי עד בערך 6 בערב כשסיימתי לקרוא, איך שסגרתי את הספר אמא שלי נכנסה לחדר שלי.
“מאמי. את יודעת שעבר שכן חדש לבניין?” היא שאלה.
הנהנתי, לא הבנתי לאן היא חותרת.
“נתקלתי בו כרגע במדרגות. אני חושבת שאנחנו צריכות להכין לו משהו”.
“מה?” לא הבנתי.
“את יודעת, הוא לבד פה. הוא לא מכיר שום שכנים וזה לא מכובד. אנחנו צריכות לעשות לו קבלת פנים”.
“אמא אנחנו לא מכירות אותו” אמרתי.
“בדיוק בגלל זה”.
“תעשי מה שבא לך” אמרתי.
“אנחנו נלך אליו בעוד כחצי שעה כשהעוגה שהכנתי תהיה מוכנה” היא אמרה ויצאה.
“את יכולה ללכת לבד” צעקתי אליה.
אין לי שום כוונה לבוא אליו, אני בכלל לא מבינה בשביל מה.
חשבתי לעצמי שיש מצב שבגלל שהוא חתיך היא רוצה לנסות להתחיל איתו אבל ישר עצרתי את עצמי בגלל שנזכרתי שהיא קצת מבוגרת מדי בשבילו, אבל מצד שני לא נראה לי שזה ממש משנה לה.
יצאתי מהחדר שלי והלכתי למטבח.
“אני מזהירה אותך אמא הוא בן עשרים או משהו” אמרתי לה.
“הוא בן 23 . ואני ממש לא רוצה שנלך אליו בגלל זה”.
“אז..?” שאלתי.
“אמרתי לך , זה יהיה לו ממש נחמד”.
“אוקי.. מה עוד הספקת לשאול אותו?”.
“אממ לא הרבה רק שהוא השתחרר מהצבא לא ממזמן, והוא בכלל הגיע לפה מעיר אחרת וזהו”.
“נשמע מעניין” מלמלתי.
“בקיצור אל תחשבי עליו אפילו” אמרתי, רק המחשבה הזאת הגעילה אותי.
“ליאן די!. אמרתי לך שהשתנתי”.
“וגם כשהייתי עם אותם בחורים אף אחד מהם לא היה בגיל עשרים..” היא אמרה ובדקה את העוגה שהייתה בתנור.
“טוב אני לא צריכה עוד פרטים תודה לך” מלמלתי.
“אוקי אני חושבת שהיא מוכנה” אמא אמרה וסגרה את התנור. היא לקחה שתי כפפות והוציאה את העוגה מהתנור, אני חייבת להודות שהעוגה הייתה נראית ממש טוב.
וגם הריח שלה התפשט לאורך כל הדירה.
“תגידי אימא החלטת את כל החיים שלך להעביר במטבח?” גיא צחק ונכנס.
“לא. קדימה תתלבשו אנחנו הולכים” היא אמרה.
גיא ואני הסתכלנו אחד על השנייה.
“לאן?” הוא שאל.
“לשכן” אמרתי.
“למה?”.
“היא החליטה שצריך לעשות לו קבלת פנים לבניין”.
גיא צחק. “נו באמת”.
“גיא זה לא נתון לוויכוח”.
“אוקי” הוא נכנע.
היא הלכה לחדר להחליף בגדים ואני וגיא חיכינו לה.
“מה הקטע שלה?” הוא שאל.
“הלוואי והייתי מבינה” אמרתי.
“חבל שבן לא כאן” גיא אמר.
“ואי באמת לא דיברתי איתו” אמרתי וישר שלפתי את הפלאפון שלי ושלחתי לו הודעה. 'הרבה דברים השתנו מאז שהתקשרת..' כתבתי לו וחיכיתי שהוא יכתוב לי בחזרה.
כשאמא סוף סוף בחרה מה ללבוש יצאנו מהבית והלכנו לבית של השכן, רק עכשיו חשבתי על זה שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו.
היא דפקה על הדלת וחיכינו שהוא יפתח לנו.